פו
נהנית ממנו, שהרי הגוף בלא נשמה אינו יכול לאכול והוא כפגר, וכמו שאנו מברכים בכל יום המחזיר נשמות לפגרים מתים. אך הענין הוא דהנה ענין המאכל הוא לחבר הנפש עם הגוף26, שאם לא יאכל הרבה יוכל ליפרד הנפש מן הגוף, אמנם הנה נודע שלא כל הנשמה מלובש בגוף כ"א הארה מהנשמה מחי' את הגוף בבחי' או"פ, ולכן ע"י המאכל הגם שהנשמה נהנית ממנה אמנם הנה זהו רק הארת הנשמה לבד שמחי' את הגוף כו', אבל ענין הריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנה ולא הגוף, הכוונה על בחי' מקיפים שבנפש בחי' ח"י, ולכן הרגשת הריח הוא באף דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים בחי' ח"י שבנשמה, וסופי תיבות ויפח באפיו נשמת חיים אותיות חותם27, וחותם וחוטם הם בחי' א' כי התי"ו מתחלף על ט' שהם ממוצא א' דטלנ"ת. והנה שורש הגבורות הם באף כמ"ש עלה עשן באפו, וכתיב כי אז יעשן אף ה' וקנאתו כו', עשן הוא בחי' דין וגבורות שנעשה מאש המכלה איזה דבר כו', וע"י ריח הקרבנות עי"ז נמתקים הגבורות שבאפו ונמשך מבחי' שלמעלה מן השכל, ועי"ז מתהפך גם הטעם שהי' תחלה ע"פ השכל, מיצר לב האדם רע נתחייבו אבוד ע"י המבול, שמטעם זה עצמו אין להענישם עבור זה כי מה יעשו מאחר שיצר לב האדם רע מנעוריו. ומ"ש ויאמר ה' אל לבו, הנה האמירה שהוא הדבור בפה הוא הממוצע שבו וע"י יומשך המשכה להיות מוח שליט על הלב, ששורש המשכה זו היא מלמעלה מן השכל כנ"ל בענין וירח, לפי ששורש הדבור הוא מבחי' מדבר בחי' קדמות השכל שלמעלה מן החכמה שכל הגלוי, לכן בו וע"י יכול להיות נמשך מלמעלה השכל, היינו בחי' ההמשכה שנמשך ע"י העלאת הריח דקרבנות שיהי' נמשך מבחי' השכל להיות שליט על המדה כו'. ועפ"ז יובן ג"כ מה שלכאורה המדות נמשכים מן השכל, ואעפ"כ ימצא שלא יועיל מה שמבין ע"פ השכל שלא יאות לעשות, ועכ"ז אינו יכול לסגף א"ע ולהכניע המדה, שזהו הוראה שהמדות יש להם שורש בפ"ע, שבאמת שניהם אמת, כי שורש המדות הם למעלה מן השכל, ששרשם מבחי' התהו, וגם בבחי' התיקון הנה נודע כי או"א במזלא אתכללן, אבל ז"א בעתיקא אחיד ותליא28. וזהו שארז"ל יפה כח הבן מכח האב, וכמו שנמצא שהגם שהאב אינו בן תורה מ"מ יכול להוליד בן שיהי' בעל תורה וגדול בהוראה, והיינו מפני כי ג' שותפים באדם, אב ואם והקב"ה נותן בו נשמה, לכן מצד חלק הנשמה שהיא העיקר יכול להיות הבן גדול בהוראה הגם שמולידיו הם פשוטים. ועד"ז יובן בענין אהוי"ר שנק' בשם בן ובת ונמשכים מהתבוננות דחו"ב, מ"מ יש לאהוי"ר שורש בפ"ע, וכענין שאמרו ז"א בעתיקא אחיד ותלי' כו', ומ"מ המדות נמשכים ע"פ השכל, זהו בבחי' התיקון שהמוח שליט על הלב והמדות נמשכים ע"פ השכל, וע"פ השכל יכולים להפוך את המדה כמו שירצה כו'.
והנה הצדיקים דומין לבוראן שנאמר בהם אל לבו או על לבו, לפי שניתן להם כח זה שיהי' הלב ברשותם, והיינו ע"י מחשבה דבור ומעשה של תפלה ותורה
הערות
- 26. הריח דבר שהנשמה נהנית ממנו. . המאכל הוא לחבר הנפש עם הגוף : ראה בכ"ז סה"מ תרל"ג ח"א ע' קז. [ובהנסמן שם בתחילת המאמר].
- 27. וסופי תיבות ויפח באפיו נשמת חיים אותיות חותם : ראה גם אוה"ת בראשית (כרך ג) תקכ, א. יהל אור לתהלים ע' עתר.
- 28. או"א במזלא אתכללן אבל ז"א בעתיקא אחיד ותליא : נת' בתו"א יתרו עב, סע"ב-ג. עג, א. סה"מ תרכ"ז ע' קז. וש"נ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.