פה

התבוננות בשכלו נולד המדה, ולכן כשמתבונן בגדולת א"ס ב"ה בפ' שמע, אזי נולד אצלו אהוי"ר לאלקות שז"ע ואהבת את כו'. אמנם הנה אנו רואים שיש איזה דברים הגם שמבין ע"פ השכל שלא טוב לפניו, ומ"מ אינו יכול לכוף את יצרו ולהתגבר על המדה שבלב לאכפיא אותה, אשר מצד זה מוכרח לאמר שהמדות יש להם שורש היותר נעלה מבחי' השכל, שהרי אין השכל שולט לאכפיא את המדה.

ויובן בהקדם מעט ענין בחי' תהו ותיקון, דהנה בז' מלכין קדמאין דתהו כתיב בהו וימלוך וימת, והיינו לפי שהוא בחי' מדות תקיפין וחזקים מאד, ולכן הבהמה יש לה כח הרבה יותר מן האדם, וכן הבהמה מחי' את האדם, לפי ששרשה הוא מבחי' התהו. וזהו ג"כ ענין ירידת הנפש בגוף שהיא ירידה עצומה, אמנם הנה היא צורך עלי' שע"י ירידתה מבררת את הנה"ב, שעי"ז נעשה עלי' לנה"א, כי שורש הנה"ב הוא מבחי' התהו, וע"י הבירור עולה לשרשה, ונתעלה הנה"א ג"כ כו'. אך מפני כי האורות דתהו היו תקיפין מאד, עד"מ החסד הי' בתוקף מאד ולא הי' בו שום נטי' לגבורה, וכן הגבורה לא הי' בה שום נטי' לחסד כלל, ולא פעל השכל מאומה להפוך המדה ולנטותה כלל, לכן מצד ריבוי תקפם לא היו הכלים יכולים לסבול, ולכן כתיב בהו וימלוך וימת שנשברו הכלים ונפלו כו' כמ"ש במ"א²³. אך ענין בחי' התיקון הוא בחי' ההתכללות, שהחסד עד"מ יהי' כלול גם מגבורה, וכן הגבורה יהי' כלול מבחי' החסד כו' והוא ע"פ שליטת השכל לנהגה אם בחסד או בגבורה, ולכן גם בענין השפעת החסד אם השכל מראה לו שלזה א"צ להשפיע חסד אינו משפיע חסד לזה, וה"ז בחי' גבורה וצמצום שכלול בחסד זה ע"פ הוראת השכל, וכמו"כ בהיפוך בענין הגבורה אם ע"פ השכל מראה לו שצריך להתחסד או להתרחם על זה, אזי הוא מרחם ומתחסד שזהו בחי' רחמים וחסדים שבגבורה שנמשך ע"פ שליטת השכל כו'. וזהו ויאמר ה' אל לבו²⁴, ה' הוא בחי' חכ' כמ"ש הוי' בחכמה, ויאמר ה' הוא בחי' המשכת החכמה אל לבו הוא בחי' המדות, והיינו הגם שע"פ המדה הי' צריך להיות בחי' דין וגבורה, מ"מ ויאמר ה' בחי' חכמה לא אוסיף לקלל כו' כי יצר לב האדם רע, שע"פ החכמה יכולים למצוא טעם לכוף את מדה"ד מטעם זה שמה יעשה ביצרו ה"ה רע מנעוריו, וא"כ למה יומשך עליו בחי' הדין, אמנם הנה זה הוא ע"פ השכל דוקא שמפני שמוח שליט על הלב לכן יכול להפוך המדה ולהפוך טעם זה עצמו לזכות.

אך הנה כדי שיומשך בחי' המשכה מבחי' המוחין להפוך מדה"ד למדה"ר, זהו מפני שנמשך שורש ההמשכה מבחי' שלמעלה מן השכל, שזהו מ"ש וירח ה' את ריח הניחוח ואז ויאמר כו' והיינו ע"י ריח הקרבנות²⁵, כי ענין הריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף. ולכאורה צ"ל הלא מאכל הוא ג"כ דבר שהנשמה