פג

ועפ"ז יובן ענין משארז"ל הנחיל את הקול ליעקב, שמתחלת הבריאה הי' מאיר הקול בדבור מצד בחי' כי חפץ חסד הוא ועכשיו באתעדל"ת תליא מילתא, וכ"ש בזה"ג שהוא"ו אינו מאיר בה"א כי איננו, וזהו שהנחיל את הקול ליעקב, כי יעקב הוא בחי' תורה כמ"ש ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, וע"י תורה ממשיכים בחי' הקול כי התורה ניתנה בה' קולות כמ"ש וכל העם רואים את הקולות כו', שזהו בחי' המשכה מבחי' ה' עילאה ע"י בחי' וא"ו, וז"ע וא"ו פסוקים של תורת ה' תמימה עד הנחמדים מזהב ובכ"א ה' תיבות, להורות על בחי' ההמשכה מבחי' ה' עילאה ע"י וא"ו שהוא בחי' שיתא סדרי משנה וחמשה חומשי תורה.

ועוי"ל בענין הנחיל את הקול ליעקב שענין הקול הוא בחי' גילוי הדבור כנ"ל, והנה האדם שנק' מדבר הוא ע"ש הדבור, בהיות כי עיקר מעלת ויתרון האדם על הבהמה הוא בבחי' הדבור¹⁴, שהרי ידים ורגלים יש גם לבהמה, וגם שכל לפי ערכה, שהרי תשמר עצמה מאחת הפחתים שלא תפול, וכן תמשך א"ע למקום אשר שם מספה או שא"ד המזינים אותה, ותירא מקול אדם המנהיגה, אלא בזאת יתרון האדם הוא במה שהוא מדבר כנ"ל. והנה אותיות הדבור נק' בשם דומם שהיא מדריגה היותר אחרונה ושפילה מכל בחי' דצח"ם, משא"כ המדות הם בחי' צומח¹⁵ שבאדם, כמו שאנו רואים שענין המדות צומחים באדם שבהיותו קטן יתאוה לדברים קטנים וכשיגדל מתאוה דברים יותר גדולים. ולכאורה יפלא למה יקרא האדם מדבר ע"ש הדבור דוקא שהוא בחי' היותר אחרונה שבו בחי' דומם, אלא עכצ"ל ששורש האותיות נמשכים מבחי' מדבר בחי' קדמות השכל¹⁶ שלמעלה גם מהחכמה, רק שקבען בפה. וזהו הנחיל את הקול ליעקב, דע"י בחי' דבור התורה ממשיכים בחי' מקור הדבור איך שנמשך מבחי' מדבר בחי' כתר כו'.

אמנם הנה כתי' הקל קול יעקב, קלא קדמאה חסר וא"ו, וקלא בתראה מלא וא"ו, והיינו שכדי שיומשך בחי' קול יעקב קול דתורה צריך להיות תחלה העלאה כדפי' בזהר פ' בראשית ד"ן ע"ב ובסידור בהקדמה¹⁷, וזהו בחי' קל הראשון שהוא בחי' קול דתפלה בחי' ק"ש למס"נ באחד, וע"י בחי' ביטול זה ממשיך בחי' קול דתורה שזהו בחי' קול יעקב בחי' קלא דאשתמע כו'. והידים ידי עשו שהוא מקבל מבחי' ידים כמארז"ל במד"ר תולדות ס"פ ס"ו באיזה זכות השממית מתפשת בזכות אותם הידים שעשו מטעמים לאביו, וזהו שממית בידי' תתפש, שהשממית