פא

קדמה לעולם אלפיים שנה ע"ש ואהי' שעשועים יום יום, ויומו של הקב"ה הוא אלף שנה. ויובן ד"ז ממה שאנו רואים שענין המדות הם לזולתו דוקא, כמו החסד והרחמים עד"מ אינו שייך כ"א כשיש על מי להתחסד או להתרחם, וכמו"כ בגבורה כו', שעל עצמו אינו נופל לשון חסד ורחמים או גבורות כו', משא"כ ענין המוחין דחו"ב שאם גם לא יש למי להשפיע הרי הוא יכול לישב ולהשכיל השכלות. ועד"ז יובן למעלה שענין המדות חו"ג ורחמים הרי הם מקורים להתהוות העולמות, ולכן כשאמר זכור רחמיך וחסדיך אמר כי מעולם המה, שהם שייכים כשיש עולם על מי להתרחם ולהתחסד, אבל ענין התורה קדמה לעולם היינו קדמה למעלת העולם להיות כי אורייתא מחכמה נפקת וספר תורה היא בינה⁹, הנה היא קדמה למעלת העולם וגם קודם שנברא העולם, וכנ"ל שענין המוחין דחו"ב אינו שייך לזולתו דוקא. ועל בחי' זו אמר אתה הוא ה' לבדך שבחי' אוא"ס ב"ה שמאיר בחכ' הרי הוא לבדך לפי שאינו שייך לעולמות עדיין, ולכן בחי' אתה זה הוא בה"א שאות ה' הוא בחי' בינה ה' ראשונה דש' הוי'. ואח"כ כשאמר עשית את השמים ואת הארץ כתי' את חסר ה"א, והיינו כמארז"ל ע"פ וזהב הארץ ההיא טוב, לא הי' העולם כדאי להשתמש בזהב, ולא נברא אלא לבנין בהמק"ד נאמר כאן טוב ונאמר להלן ההר הטוב הזה והלבנון. ונודע כי זהב רומז לבינה¹⁰, ולכן חסר ה' היינו בחי' בינה, להיות כי הבינה היא מבחי' המוחין כנ"ל ושורש העולמות הם מבחי' המדות לבד כנ"ל, רק שבבית ראשון הי' מאיר בחי' ה' עילאה, ובבית שני חסרו ה' דברים והיינו בחי' ה' דברים שנמשכים מבחי' ה' עילאה דש' הוי' כו'.

ואח"כ אמר ואתה מחי' את כולם בה"א, וגם בתוס' וא"ו, והיינו כי בתיבת אתה יש בה ב' פירושים, הא' הוא כנ"ל שאתה קאי על אוא"ס שמאיר בחכמה שהוא לבדך, והב' אתה הוא בחי' אותיות הדבור מאל"ף ועד תי"ו, וה"א מוצאות הפה, וזהו ואתה מחי' את כולם שזהו בחי' אותיות הדבור דעשרה מאמרות שהם מחיים ומהוים את כולם בכל עת ובכל רגע מאין ליש כו'.

ומ"ש ואתה בתוס' וא"ו, הענין הוא שרומז לבחי' קול ודבור, שגילוי הדבור הוא ע"י הקול שע"ז רומז הוא"ו. והענין הוא דהנה לפעמים הדבור אינו מאיר