פ

בגדולת א"ס ב"ה ממילא יוליד במוחו עכ"פ האהבה לה' לדבקה בו בקיום מצותיו ותורתו כו', והמוח שליט בטבעו ותולדתו על חלל השמאלי שבלב כו' אם לא מי שהוא רשע באמת כמארז"ל שהרשעים הם ברשות לבן ואין לבם ברשותם כלל כו' ולא דברה כו' יעו"ש. אמנם צ"ל שעדיין אינו מתורץ הקושיא בטוב, שהרי גם אהבה זו אינה בנקל כ"כ, וגם מה שאמר אם לא מי שהוא רשע באמת הוא ברשות לבו כמארז"ל שהרשעים הם ברשות לבם, דוק להיפך שהרי אמרו שהצדיקים לבם ברשותם, צדיקים דוקא, ומ"ש כי קרוב אליך הדבר מאד משמע דקאי גם על בינונים ג"כ, וממ"ש רבינו ז"ל אם לא מי שהוא רשע כו' משמע כוונתו שגם לבינונים בנקל וקרוב מאד, שזהו מחמת שמתרץ שע"י ההתבוננות לבו ברשותו, ה"ז אמרו רק בצדיקים לבם ברשותם ולא בבינונים. ויובן בהקדם הבנת פסוק בפיך ובלבבך לעשותו שזהו ג' בחי' מחשבה דבור ומעשה, בפיך הוא בחי' דבור, ובלבבך הוא בחי' מחשבה וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, עינא ולבא תרין סרסורי כו' שהעין רואה והלב חושב וחומד, ולכן אמר שלמה בני תנה לבך לי ועיניך דרכי כו', וכמארז"ל במד"ר קהלת (דפ"ו שהוא דף וא"ו ע"א)⁵ ע"פ דברתי אני עם לבי הלב חושב שנאמר רבות מחשבות בלב איש, לעשותו הוא בחי' מעשה[ednref_44_מה]. ולכאורה צ"ל למה אמר בפיך שהוא בחי' דבור קודם לבלבבך שהוא בחי' מחשבה, הלא המחשבה נעלה מן הדבור, וכמו בק"ש שנאמר תחלה והיו הדברים האלה כו' על לבבך, ואח"כ ודברת בם, ואח"כ וקשרתם הוא בחי' מעשה, ולמה הקדים כאן מדריגת הדבור קודם למחשבה, ואם הכוונה הוא מלמטלמ"ע הי' צריך להתחיל מן מעשה.

והענין הוא דכתיב אתה הוא ה' לבדך⁶ את עשית כו' ואתה מחי' את כולם, אתה הראשון מלא בה"א, את עשית חסר ה"א, ואח"כ ואתה מחי' מלא ה"א, וגם נאמר ואתה בתוס' וא"ו[ednref_45_מד]⁷. והיינו כי אתה ה' לבדך קאי על בחי' אוא"ס שמלובש בחכמה שלמעלה מבחי' מקור לעולמות, ששורש התהוות העולמות הוא מבחי' מל' כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים, ומקור הראשון הוא מבחי' מדות כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתיב זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, שבחי' המדות שייך לעולמות, אבל המוחין חו"ב הם למעלה מגדר עולמות⁸, ולכן ארז"ל שהתורה