עט

צעקו וד' שומע כו'

בס"ד. (ש"פ ויצא, ל"א)

[tochen_begin]בסש"ב פי"ז בפיך ובלבבך לעשותו[tochen_end]

[zman_begin]ויצא[zman_end]

צעקו וה' שמע¹ ומכל צרותם הצילם, ופי' הת"י הצעקה היא התפלה. ובמד"ר פ' בשלח רפך"א צעקו וה' שמע מהו כן² אלא שתי ירושות הנחיל יצחק לשני בניו הנחיל ליעקב את הקול, וכן הוא אומר הקול קול יעקב כו', ומסיים לפי שצעקו בנ"י על הים שנאמר ויצעקו בנ"י אל ה', שמע הקב"ה תפלתם ואמר למשה מה תצעק אלי כבר שמעתי צעקתם. ובמד"ר במקומו בפ' תולדות פס"ה ע"פ הקול קול יעקב לא עמדו פילוסופים בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי³, נתכנסו כו' אמר לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהם ואם מצאתם שם תינוקות שמצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדווג להם שכך הבטיחן אביהם ואמר להם הקול קול יעקב בזמן שקולו של יעקב מצוי אין הידים ידי עשו שולטות כו', נראה שמפרש הצעקה על תפילה ותורה. וכדפי' בזהר בראשית ד"ן ע"ב הקל קול, קלא קדמאה חסר קלא פנימאה דתפלה, וקלא בתראה מלא זהו בחי' קול דתורה, וכמ"ש בסידור בהקדמה⁴.

ולהבין זה יש להקדים מה שהקשה בסש"ב פי"ז ע"פ כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, דלכאורה מ"ש ובלבבך הוא נגד החוש שלנו (והתורה היא נצחית) שאין קרוב מאד הדבר להפוך לבו מן תאות עוה"ז לאהבת ה' באמת וכמ"ש רז"ל בגמ' אטו יראה מלתא זוטרתי היא וכ"ש אהבה, ונוכל להבין זה מהתשלום שכר שאמר בספרי ע"פ ואהבת עשה מאהבה, הפרש יש בין העושה מאהבה לעושה מיראה, העושה מאהבה שכרו כפול ומכופל, וגם ארז"ל הצדיקים דוקא לבן ברשותן. ומתרץ דמ"ש כי קרוב אליך הדבר היינו לעשותו, ר"ל אהבה המביא לידי עשיית המצות בלבד כו' ודבר זה קרוב ונקל מאד לכל אדם אשר יש לו מוח בקדקדו, כי מוחו ברשותו ויכול להתבונן בו בכל אשר יחפוץ, וכשיתבונן