סו

וכד אנת תסתלק דהיינו בזמן הגלות אשתארו כולא שמהן כגופא בלא נשמתא, ואז חיות כל העולמות הוא מבחי' הכלים כי הכלים הם ג"כ אלקות כו' רק ששרשן הוא מבחי' הרשימה כו' לכן הוא בבחי' העלם כו'. והעבודה הוא שיהי' שם שמים מתאהב, דהיינו להמשיך בחי' אוא"ס ב"ה בשם שמים כו'. וזה הי' עבודת אאע"ה להמשיך בחי' אוא"ס מלמעלמ"ט ע"י הכנסת אורחים שהוא בחי' צדקה וגמ"ח כו'.

והענין הוא דהנה כתיב ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, פי' ואורח צדיקים, כי הנה הקב"ה נק' בשם צדיק כמ"ש צדיק ה' בכל דרכיו, והיינו כי צדיק הוא ע"ש צדקה וענין הצדקה למעלה הוא להחיות רוח שפלים דהיינו שיהי' בחי' גילוי אלקות כו', וכמו"כ למטה ע"י הצדקה והכנסת אורחים ממשיכים גילוי אלקות. וזהו ואורח צדיקים שהוא בחי' צדקה והכנסת אורחים עי"ז יהי' כאור נוגה פי' כאור נוגה הוא ע"ד אור שבעת הימים שהי' האדם מביט מסוף העולם ועד סופו כו', והיינו כי עכשיו שנתמעט האור הנה הגם שלמעלה מאיר גילוי אלקות, אך הנה למטה יכול להיות בחי' חושך והעלם, אך ע"י ואורח צדיקים ממשיכים שיהי' כאור נוגה דהיינו שיהי' גילוי אלקות למטה כמו למעלה ע"ד אור שבעת הימים. וזה הי' עיקר עבודת אברהם להמשיך גילוי אלקות ע"י הכנסת אורחים כו'. ובזה יובן משארז"ל גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, כי הנה שכינה הוא בחי' מל', משא"כ ע"י הכנסת אורחים ממשיכים שיהי' שם שמים מתאהב והיינו בחי' יחוד סוכ"ע בממכ"ע כנ"ל לכן גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה כו'.

ב) והנה זהו עבודת אברהם שהוא בחי' מלמעלמ"ט. ועבודת יצחק הי' מלמטלמ"ע שהוא ענין חפירת בארות, והנה לכאורה בחי' יצחק הוא ג"כ מלמעלמ"ט שענין חפירת הבאר הוא גילוי ההעלם שיהי' נובע מהמקור שע"י החפירה בארץ מתגלה המקור הנובע, והנה הקב"ה נק' בשם מקור מים חיים כמ"ש אותי עזבו מקור מים חיים, וא"כ עבודת יצחק בחפירת הבארות הי' שיהי' גילוי אלקותו ית' מהעלם לגילוי, א"כ לכאורה הוא שוה לעבודת אברהם שהיא מלמעלמ"ט. אך הנה באמת עבודת יצחק הי' מלמטלמ"ע, פי' מלמטלמ"ע שעיקר עבודתו הי' בבחי' העלאה מלמטלמ"ע, והגם שגם בעבודת יצחק המשיך שיהי' גילוי אלקות למטה כמו אברהם ע"י עבודתו, אך הנה עבודתו הי' באופן אחר דהיינו הזדככות הגשמיות בבחי' העלאות מלמטלמ"ע, כי באלקות אינו שייך מעלה ומטה גשמי' כי הוא ית' למעלה מגדר מקום, אך הנה פי' מעלה הוא מדריגה גבוה, ומטה הוא מדריגה הפחותה, ועבודת יצחק הי' להעלות בחי' מטה כו'.

ויובן זה מענין ההפרש בין מ"ת לעוה"ב, כי הנה במ"ת הי' גילוי אלקות למטה כמ"ש וירד הוי' על הר סיני, והנה הגם שהי' גילוי אלקותו ית' למטה אעפ"כ העולם הי' גשמי כמו שהי', רק מצד שהוא ית' הוא כל יכול הי' נמשך גילוי אלקותו גם בעוה"ז הגשמי, כי לפניו ית' גשמיות ורוחניות שוין כמ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ בשוה. אבל לע"ל הנה ארז"ל עוה"ב אין בו