נח

שהרי כתיב ג"כ בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד, שמשמע מדכתיב אברכך שברכה היא ג"כ לעצמותו ממש רק הילול הוא לשמך.

והענין הוא דהנה בנוסח הברכה יש לשון נוכח ול' נסתר⁵, ברוך אתה הוי' הוא לשון נוכח, אשר קדשנו במצותיו וצונו הוא ל' נסתר. והענין הוא דנוכח ונסתר הוא כנגד בחי' ממכ"ע וסוכ"ע, כי לשון נוכח הוא כנגד בחי' ממכ"ע, וזהו אתה הוי', כי אתה הוא אותיות שמא' ועד תי"ו וה' מוצאות הפה שנבראו בהם שמים וארץ שהם מתלבשים בתוך העולמות ממש בבחי' כח הפועל בנפעל כו', ויש שני בחי' אותיות, אותיות הדיבור ואותיות המחשבה, שמאותיות הדבור נתהווה עלמין דאתגליין, ומאותיות המחשבה נתהווה עלמין סתימין דלא אתגליין וכמאמר במחשבה אחת נברא העולם, וכל זה הוא בחי' ממכ"ע. והנה שורש ענין ברכה היא המשכה מבחי' מקור ממכ"ע בבחי' אותיות אלו, דהיינו מבחי' כח המחשבה באותיות המחשבה, שיש ג"כ כח המחשבה כמו שאנו רואים בנפש האדם שיש בו ב' מיני לבושים, ע' בת"א בפ' וירא בד"ה פתח אלי'⁶, וע' ג"כ בלק"ת פ' ויקרא בביאור ע"פ ולא תשבית⁷ מלח, והיינו שהשכל ומדות הם לבושים עצמים לנפש ע"ד גופין, ומח' דבור ומעשה הם ג"כ לבושים לנפש, רק שהם לבושים נפרדים. וכמו שיש בלבושים עצמי' דהיינו בשכל גילוי השכל וכח המשכיל, כך גם בלבושים של מחדומ"ע יש ג"כ גילוי המחשבה וכח המחשבה. והנה גילוי המח' שנתהווה ממנו עולמות הוא בטל בתכלית לגבי כח המחשבה כביטול מח' אחת לגבי כח המחשבה וכמאמר במחשבה אחת נברא העולם כו', שבטל לגבי בחי' כח המחשבה. וזהו ענין הברכה להמשיך ברכה והמשכה מבחי' כח המח' באותיות המחשבה. וסדר ההמשכה הוא בבחי' הוי' אלקינו דהיינו בבחי' נש"י⁸, ע' בד"ה את ה' האמרת (ל"א)⁹, כי נשמות