נג

חיי שרה (א)

בס"ד. ש"פ חיי שרה¹, ל"א.

חיי שרה מאה שנה, ופי' בזהר מאה ברכות, שארז"ל חייב אדם לברך מאה ברכות שלמדו זה ממ"ש ועתה כו' מה כו' שואל מעמך א"ת מ"ה אלא מאה. ולכאורה צ"ל הלא כתי' מה, ואיך כו'.

ויובן בהקדם ההפרש בין ברכה להודאה דכתי' (דה"א ך"ט י"ג) מודים אנחנו לך, משמע לעצמותו, אבל ברכה הוא רק לשמך כמ"ש (בנחמי' ט' ה') ויברכו שם כבודך, וצ"ל הלא כתיב בכל יום אברכך ואהללה כו', אברכך משמע לעצמותו כו'. הנה בנוסח הברכה יש נוכח ונסתר, ממכ"ע וסוכ"ע, אתה אותיות מאל"ף ועד תי"ו, דבר ה', בע"מ נברא, אותיות הדבור עדאת"ג, אותיות המח' עדאתכ"ס, במאמר א' נבה"ע כמ"ש בזהר, וכ"ז הוא ממכ"ע. והברכה להמשיך ממקור ושורש ממכ"ע, והיינו מבחי' כח המח', דהנה בנפש יש ב' בחי' לבושי' היינו ששכל ומדות הם ג"כ אינם מעצמיות הנפש כמ"ש בת"א בד"ה פתח אלי'² ובלק"ת בביאור ולא תשבית³, כ"א הם לבושי' עצמי' כמו גופין, ומחדו"מ הם לבושים נפרדים, וכמו שבלבושים דשכל ומדות יש גילוי השכל וכח השכל המשכיל כל ההשכלות, כמו"כ בלבושים דמחדו"מ יש גילוי המח' ויש כח המח', אשר גילוי המח' הוא מה שבמח' א' נבה"ע היא כלא נגדו כערך מח' א' נגד כלליות המח', ויותר מזה, והברכה היא להמשיך מבחי' כח המח' שיומשך בגילוי כו'. והנה סדר ההמשכה הוא תחלה בנש"י כי ישראל עלו במח' משא"כ מלאכים, ואח"כ נמשך בעולם, וזהו שאומרים בק"ש תחלה ה' אלקינו ואח"כ אחד ז' רקיעי' וארץ וד' רוחות, וזהו ה' אלקינו ואח"כ מלך העולם, מלוכה וממשלה, ממשלה בע"כ, ומלוכה ברצון ה' מלך שיהי' גילוי ש' הוי', וכ"ז הוא בחי' ממכ"ע ל' נוכח. ול' נסתר אקב"ו הוא בחי' סוכ"ע, אך א"א להמשיך מבחי' סוכ"ע כ"א שתחלה צ"ל בחי' ממכ"ע, ואח"כ כו'. והברכה עושים על המצות שהם בחי' גבוה תרי"ג וז' תר"ך עמודי אור בחי' כתר. ועוי"ל שהמצות הם בחי' ביטול, כי נחלקים לג' בחי' תורה ועבודה וגמ"ח, עבודה קרבנות שנכלל באש שלמעלה, תפלה במקום תמידין להקריב נה"ב ברשפי אש האהבה, תורה כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו שצ"ל בבחי' ביטול, וגמ"ח הרי הוא מצמצם א"ע וגומל חסד ונותן צדקה. וזהו מה ה' אלקיך שואל מעמך, ששואל מעמך בחי' יר"ש שיש אצלך כי אדם אתם אדם גימ' מ"ה בחי' ביטול שיש בנפש, וע"י בחי' מ"ה זה ממשיכין בחי' מאה כמשי"ת. ולכן כל ההמשכה הוא ע"י מ"ה, דאיהו אורח האצי', ואיהו שקיו כו'.