מג

מים והרים ורוח הם חג"ת, ובזהר כללן במה שאמר עביד שמיא מאש וממיא ורוחא עילאה, שע"י בחי' הרוח אגלידו השמים, והיינו כי מים הוא בחי' חסד כי אמרתי עולם חסד יבנה הנ"ל בחי' חסד דאברהם, והרים אלו האבות כמ"ש בתיקונים ע"פ שמעו הרים את ריב ה' אלו אבהן, שכמו ההר היא גבוה ועליונה משטח הארץ כמו"כ האבות היו גבוהים ועליונים כו'. ויש לומר בדרך פרט קאי על יצחק שנעקד ע"ג הר המורי', ומ"מ קאי על כל האבות כי אברהם עקדו ויעקב עדיין לא נולד, א"כ הי' כלול ביצחק. ורוח בסערה, הנה בחי' סערה בקדושה היא בחי' גבוה מאד נעלה, ויובן ע"פ משארז"ל במד"ר ע"פ ה' בסופה ובסערה דרכו, בסופה זה משה שנאמר ותשם בסוף כו' ובסערה זה אלי' שנאמר ויעל אלי' בסערה השמי', וקאי שם על תחה"מ שאז משה ג"כ בא, א"כ בחי' סערה זו הוא כמ"ש בתחה"מ ונתתי רוחי בכם וחייתם, שהוא בחי' גבוה מאד, וע"ד שבמבול נאמר לא ידון רוחי, שתחלה האיר בחי' רוח ומזה נמשך בחי' אריכות ימים, ואח"כ כשהי' צריכים לחיות רק ק"ך שנים נאמר לא ידון רוחי, מובן שהרוח הוא בחי' גבוה שנמשך מבחי' א"א. ורוח דתחה"מ י"ל שהוא עוד גבוה יותר, כי יש ג' בחי' ברוח, רוה"ק, ורוח דעמודא דאמצעיתא, ויש בחי' רוח עילאה סתימאה שבחשאי, וע"ז אמרו העולה קדש קדשים, וי"ל שבזהר נכלל זה במה שאמר רוחא דכל רוחין שהוא בחי' סערה הנ"ל שמזה נמשך בסימא דנשמתא שבזה נכלל גם בחי' נשמה יתירה דשבת ששרשה מבחי' הכתר, בחי' אז תתענג על הוי' כו'. אך מה שאמר בגמרא וסערה בזרועו של הקב"ה ובזהר לא הזכיר מזה, י"ל לפי שבגמרא התחיל בארץ לכן ביאר כוונת נעיצת התחילה יותר, ולכן א' שסערה תלוי' בזרועו של הקב"ה שנאמר ומתחת זרועות עולם הוא בחי' סובב הכללי[ednref_27_כו] המקיף לכל הד' בחי' אבי"ע בשוה שזהו בחי' כוונת נעיצת התחילה שבשרשו ארץ קדמה כו'.

ז) ומעתה נבוא לתרץ מה שאברהם בכדי שיבוא לידבק בשרשו זהו ע"י הארץ, האם נאמר שישראל שבחו"ל כו' כנ"ל. אך הענין הוא דכתיב ביום ההוא כרת ה' כו' לזרעך נתתי את הארץ הזאת[ednref_28_כז], ודבורו של הקב"ה חשיב מעשה,