ל
וקיום העולם שכוונתו על הארץ כנ"ל אמר דקיומו על סמכין שהם העמודים שבגמרא, שנתבאר לעיל שז"ע בחי' נה"י כליות יועצות כו'. וסיים בשעתא דרוחא דכל רוחין, י"ל שזהו כוונתו על הסערה שהזכיר בגמ'. ויש לבאר זה ע"פ מה שארז"ל ברבות ס"פ עקב ע"פ ה' בסופה ובסערה דרכו (נחום א' ב' בפסוק כתיב ובשערה בשי"ן שמאלית), בסופה זה משה שנאמר ותשם בסוף על שפת היאור, ובסערה זה אלי' שנאמר ויעל אלי' בסערה השמי' (מ"ב ב') אותה שעה הוא בא, ע"ש דקאי על תחה"מ, וא"כ י"ל שזהו בחי' רוחא דכל רוחין שבזהר שזהו בחי' אויר אור יו"ד, מקור בחי' הרוח דאלי'. וע' בזהר פקודי דרל"ח ב' בענין העולה קודש קדשים ברזא דרוח עילאה, בגין דתלת רוחין קשורים כחדא, רוח הקדש מל', רוח דלגו באמצעיתא דאקרי רוח חכמה ובינה, והיינו ת"ת23, רוח עילאה דאיהו סתים בחשאי, פי' רוח דבינה, דבי' קיימין כל רוחין קדישין, שעל ידו חיים כמ"ש המק"מ בשם נ"ב. וי"ל שנק' קודש קדשים ע"ש התגלות עתיק שבבינה, שז"ע אוירא אור יו"ד, וע' מענין אוירא דכיא בתוספתא דבשלח ד"ן בבה"ז פ' בשלח. וענין ארים בסימא דנשמתא הוא המתקת הנשמה, י"ל שזהו בחי' נשמות חדשות שנמשכות מהבינה, שי"ל שזהו ע"ד נשמה יתירה שפי' בפרד"ס בעה"כ בשם רע"מ שהיא מהכתר, מ"מ י"ל שנמשכת מבינה שנק' נשמה, שז"ע נשמתא לנשמתא ואז נפקי קלא דקלין הוא בחי' קלא פנימאה קלא דבחשאי[ednref_20_כ] הנ"ל שהוא מבחי' רוח דעולה שהיא קדש הקדשים. והגם שבזהר שא' בשעתא דרוחא דכל רוחין ארים בסימא כו' כוונתו על חצות לילה שאז משתעשע הקב"ה עם הצדיקים בג"ע, י"ל שהארה מבחי' רוח זה מאיר בהגנים שבבי"ע, ולע"ל כשיהי' גילוי הבינה יאיר מבחי' רוח דכל רוחין ששרשו מבחי' אוירא דכיא, וזהו מ"ש ונתתי רוחי בכם וחייתם, שהוא בתחה"מ. ובגמ' דחגיגה[ednref_21_כא] להיות כי התחיל מלמטה למעלה שהתחיל בארץ שהוא סוף דכל דרגין בבחי' יושר לזה ביאר בה כוונת תחילת הנעיצה יותר,
הערות
- 23. רוח דלגו באמצעיתא דאקרי רוח חכ' ובינה והיינו ת"ת : ראה בהגהות מהרח"ו לזח"ב שם: שהת"ת נמשך מחכ' ובינה. וראה אוה"ת לך לך תרעח, ב: הת"ת שנק' רוח חו"ב לפי שנמשך מחו"ב. [edn_20_כ] בחי' קלא פנימאה קלא דבחשאי : בשולי הגליון נרשם בגוכי"ק: בסידור אין אמר , קלא דאשתמע וקלא דלא אשתמע, פנימיות הקול מבינה חיצוניות הקול ז"א, בקול מה שבקול. [edn_21_כא] ובגמ' דחגיגה. . התחיל מלמטלמ"ע. . לזה ביאר בה כוונת תחילת הנעיצה יותר : בגוכי"ק מעיר ע"ז: י"ל שלענין נעיצת התחילה ג"כ אינו דומה העלאת אברהם להמשכת נש"י ע"י התומ"צ, שאברהם ע"י שהי' ע"י עובדות לזאת גם בארץ לא בא רק לשורשו שבאצי', ולכן ר"י כשהקדים בזהר פסוק מה ידידות ודרש מאמר זה עצמו שבגמ', לא הזכיר רק בחי' רוחא עילאה שמקיים שמים שמאש וממים, ושורש רוח זה הוא מחו"ב כמ"ש המק"מ בויקהל דרל"ח בשם נ"ב, ואח"כ הזכיר רוחא דכל רוחין ג"כ, והגם שזהו אינו שייך כ"כ להקדמת לך לך כו' מ"מ יש לומר שמ"מ שייך זה לנעיצת התחילה שהגיע אברם ע"י הארץ, וכנ"ל שי"ל שז"ע הסערה ע"פ המד"ר הנ"ל. אך ע"י התומ"צ שעושים גם בחו"ל שהתורה היא למעלה מזמן, וגם במצות י"ל כן, הגם שהם בזמן ומקום, מ"מ הרי כתיב וזאת המצוה כו' לעשות בארץ ואח"כ נאמר שמע ישראל שהיא חובת הגוף ונוהגת גם בחו"ל, ומ"מ כתיב בארץ, וע' בלק"ת בפ' ואתחנן ע"פ זה שתירץ שג"ע נק' ארץ, וע"י המצות תוס' אורות בג"ע, ומ"מ זהו ע"י התורה שהחכ' תחי' בעלי', וא"כ י"ל כן במל' דאצי' שמאיר בבריאה ג"ע העליון, שע"י המצות הגם שעושים אותם בחו"ל נק' ג"כ בארץ, ומכ"ש לפי מה שנת' לעיל שהארץ ניתן במתנה ברוחניות, (רק שי"ל שזהו כמו תפילה שצ"ל דרך ארצם כמו"כ מצות דוקא בזמן ומקום, והתלויות במקום אין עושים עכשיו) (ואברהם הגם שהי' בארץ וכתי' ג"כ לך אתננה מ"מ לא נצטוה בקיום המצות) הנה ע"י קיום התומ"צ מגיעים לבחי' נעיצת התחילה יותר ולכן בגמ' הזכיר גם בחי' זרועו של הקב"ה סובב הכללי לפי ששם אינו שייך להקדמת יציאת אברם מחוץ לארץ, כ"א ביאר מעלת הארץ בעצמה לכן ביאר כוונת נעיצת התחילה יותר.
- 88. בסידור אין אמר : סידור עם דא"ח (ד"ה אין אומר ואין דברים) קפא, ב.
- 92. וע' בלק"ת בפ' ואתחנן : דף ט, א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.