כו

אותו רשע אנו למידי' תוקף האהבות דדביקה חשיקה חפיצה, שה"ע פנימיות האהבה, ונשתבחו ישראל בג' לשונות אלו שהרי אמר ר"ל שם שבג' לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל בדביקה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם, ובחשיקה לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם, ובחפיצה ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ (במלאכי ג' י"ב). והענין הוא כי הנה בהשתלשלות חיות אלקות בעולמות יש שני בחי', הא' בחי' חידוש הישנות שזהו מה שבטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, שבכ"י מתחדש הבריאה מאין ליש, ולכן בכל יום מאפיל ונעשה לילה וכאור בקר מאיר היום וחדשי' לבקרים מתחדשים כל הברואים, שזהו כברייתו של עולם ברישא חשוכא כו' כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר, וע"ז נאמר לעולם ה' דברך נצב בשמים שבחי' דבר ה' המחי' שמים עד"מ עומד תמיד בשמים להחיותו ע"י שבכל יום תמיד מחדש מאין ליש מעשה בראשית, ואם הי' מסתלק כרגע האותיות מעשרה מאמרות המחיים את השמים הי' נעשה מהם אין ואפס. אמנם הגם כי האור האלקי הלזה מחי' ומהוה תמיד התחדשות העולמות מאין ליש, מ"מ ה"ז בבחי' העלם והסתר אלקות, וכנודע שענין בריאה יש מאין א"א להיות כ"א בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא וכמשנ"ת ביאור ד"ז במ"א בד"ה מהיכן זכו, ובד"ה מי כמוכה¹⁴ באלי', ולכן מזה נמשך עולמים ל' העלם והסתר כו'. אך הנה יש עוד בחי' גבוה מזה והו"ע המשכת תוס' אורות שבא לפרקי', וזה הוא העיקר שיתגלה בחי' תוס' וריבוי אורות אשר תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר. וז"ע אור חדש על ציון תאיר שהוא בחי' תוס' אור חדש שיאיר בחי' פנימיות אלקותו ית', שבחי' זו נק' ידידות בחי' תוקף האהבה שמזה נמשך בחי' אור חדש כו'. ויובן זה ממארז"ל צמצם שכינתו בין שני בדי ארון, וכתיב כי בענן אראה, ונועדתי לך (אותיות ונודעתי), ולכאורה הלא כתיב מלא כל הארץ כבודו, וכתיב את השמים ואת הארץ אני מלא, ומהו הרבותא והחידוש מה שצמצם שכינתו בין שני בדי הארון והשראת השכינה שבבית המקדש, אלא שמה שמלא כל הארץ כבודו זהו רק בבחי' העלם, אבל ענין צמצם שכינתו בין שני בדי הארון שהי' מתגלה אורו ית' בין בדי הארון, כמ"ש בלק"ת בפ' אמור בביאור ע"פ ונקדשתי¹⁵ פ"ב בשם הה"מ נ"ע. ועד"ז יובן ענין התוס' אור שאור חדש על ציון תאיר להיות מאיר גילוי אלקותו, וכענין שכתיב ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו'.

וזהו מה שמסיים בזהר שם בשעתא דרוחא דכל רוחין ארים בסימא דנשמתא, פי' וענין רוחא דכל רוחין הוא ב' בחי' הנ"ל, היינו בחי' החיות הנמשך תמיד להחיות עולמות, ובחי' תוס' אורות הוא בחי' אור חדש, כי רוחא הוא בחי' הרוח המחבר אש ומים הנ"ל, שבלא הרוח לא הוי גלדי וע"י הרוח אתגלידו ונעשו בבחי' ביטול, כמו הקרח אותיות חרק שהיא נקודא חדא בחי' ביטול, ועי"ז נתקיימו שמים ובלשון המדרש נקרשו, והרי עי"ז נעשה קיום העולם, שז"ע בחי' חיות אלקי המחי'