כג

ומפרש שכד עביד קוב"ה עלמא עבד שמיא מאש וממיא מתערבין כחדא ולא הוו גלדי, ולבתר אתגלידו וקיימו ברוחא עילאה ומתמן שתיל עלמא לקיימא על סמכין, וסמכין לא קיימין אלא בההוא רוחא, ובשעתא דרוחא אסתלק כולהו מרפפין וזעין ועלמא מרתת הה"ד המרגיז ארץ ממקומה ועמודי' כו' וכולא קאים על אורייתא דכד ישראל משתדלי באורייתא מתקיים עלמא. והיינו כמ"ש במד"ר פ' ויקהל פ' מ"ח ע"פ ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, אלה תולדות השמים כו' אלה בזכות מי נבראו ובזכות מי הם עומדים בזכות ואלה שמות בני ישראל, ואלה בזכות מי כו' בזכות אלה העדות החוקים והמשפטים, שכל מכוון הבריאה הי' בשביל זה. וכמארז"ל בבראשית רבה פ"א בענין האל"ף שקרא תגר שהוא ראשון של אותיות, א"ל הקב"ה העולם ומלואה לא נברא אלא בזכות התורה שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ך"ו), וכ"ש שע"י עסק התורה קאי' עלמא, וכמארז"ל במשנה דאבות על ג' דברים העולם עומד על התורה כו', והעיקר הוא התורה שבה נכללים גם עבודה וגמילות חסדים שהכל נאמר בתורה, וכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה גם עכשיו שאין לנו בית המקדש וכלי המקדש ושלא במקומו ושלא בזמנו כמ"ש הטעם במ"א, ע' בלק"ת פ' במדבר בד"ה בשעה שהקדימו⁸, ולכן אמר וכולא קאים על אורייתא, כד ישראל משתדלי באורייתא מתקיים עלמא.

וביאור הענין יובן בהקדם הבנת דבריו שאמר דשמיא עביד מאש וממיא, וכ"ה ברבות בראשית ספ"ד נטל הקב"ה אש ומים ופתכן (פי' הערוך ערבן ובלבלן) זה בזה ומהם נעשו שמים, ולכן בתיבת שמים יש שי"ן מאש ותיבת מים [והאל"ף שבתי' אש יוצא מהקמץ שבשי"ן של שמים כנודע שקמץ מוצא אל"ף, והוא מהאותיות שמשלימים אותיות התורה לס' רבוא אותיות, כמ"ש מזה בהגהות לד"ה את שבתותי שבלק"ת⁹ (ובהגהות לד"ה והנה אנחנו מאלמים¹⁰ שבת"א)], שהם בחי' חו"ג, וכדכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה, אמנם אם הי' ע"י בחי' חסד לבד לא הי' יכול להיות קיום העולם, וכמו שאנו רואים במלכותא דארעא שא"א להיות ע"פ החסד לבד כ"א גם ע"פ הדין והמשפט וכמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ, שהנהגת המלוכה צ"ל גם ע"פ דין ומשפט ובלא זה א"א להיות הנהגת המלוכה וכמארז"ל אלמלא מוראו כו', וכך יובן למעלה שהתהוות העולם א"א להיות ע"פ החסד לבד, שהגם דכתי' והוכן בחסד כסא מ"מ א"א ע"י בחי' החסד לבד שהי' חטאין סגיאין וגם לא הי' מתקיים כלל, כ"א ע"י התכללות חו"ג דוקא שהם אש ומים. והנה אש ומים הם שני הפכים בטבעם שמים מכבין אש, לזה הוא ענין הרוח הוא בחי' ת"ת מחבר אותם, והיינו מפני כי הרוח שרשו גבוה מאד [כמ"ש המק"מ על מאה"ז פקודי דרל"ח ע"ב רוחא דלגו באמצעיתא (נ"ב ת"ת) דאקרי רוח חכמה ובינה, נ"ב שהת"ת נמשך מהחכ' ובינה] ושורש שרשו הוא מבחי' אויר אור יו"ד לכן יכול