כב

הנה איתא בע"ח שבבריאה רובו טוב ומיעוטו רע, וביצי' מחצה על מחצה שחצי' טוב כו', ובעשי' רובו רע ע"כ התחלת מדור החיצונים הוא מיצי' ואילך מאחר ששם מחצה על מחצה אבל לא בבריאה מאחר שרובו טוב, ולכך עיקר המתלבשים בע' שרים בתמידות הם המל' דיצי' ועשי' דוקא עכ"ל. ועוד יש לומר טעם אחר כי חכמה מאיר באצי' ובינה מקננא בבריאה ושית ספירין מקננא ביצי', וידוע כי יניקת החיצונים היא רק מז' תחתונות לבד, משא"כ בחו"ב אפי' חו"ב שבמדות כמ"ש בסידור סד"ה הללוי' הללי נפשי⁵ את הוי', וע' בת"א פ' וישלח בד"ה ויאבק⁶ איש עמו, ע"כ התחלת מדורם הוא מיצירה, ובבריאה כיון דבינה מקננא בבריאה אין משם יניקה כלל (אך צ"ל מה שלפעמי' תתלבש).

ובזה יובן בכלל מה שא"ל לך מארצך כי בהיותו באור כשדים שהיא חו"ל ששם מאיר רק מל' דיצי' ועשי', א"כ לא נתגלה ממקור שורש נשמתו רק כמו שהוא במל' דיצי' בחי' שושנה בין החוחים לבד, אבל ע"י עלייתו אל הארץ אשר אראך שמכוון נגד מל' דאצי' ובריאה יאיר בו בחי' שורש נשמתו כמו שהוא במל' דאצי', ומכ"ש לפי מה שנת' שבאצי' ובריאה מאיר בחי' י"ה שזהו בחי' ג"ר, ולכן דוקא ע"י הארץ יכול לבוא לבחי' שורש נשמתו, ונודע שהנבואה היא מאצי'.

ב) ולהבין שורש ענין הארץ הנה ארז"ל במד"ר בראשית פ"ה למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, ופי' ארץ היא מל' רצוא ומלשון רצון, והיינו מפני כי נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, ולכן הארץ היא מל' רצון, ויש לה רצוא ותשוקה ליכלל ולבטל באוא"ס ב"ה התחילה⁷, וכמ"ש למען יזמרך כבוד כו' נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך, לפי שבה כוונת נעיצת התחילה יותר כי במחשבה ארץ קדמה כו'. ולהבין זה צ"ל מארז"ל חגיגה די"ב ב' תניא ר' יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה הן רואות, עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות, הארץ על מה עומדת על העמודים שנאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון (איוב ט' וא"ו), עמודי' על המים שנאמר לרוקע כו', מים על ההרים שנאמר על הרים יעמדו מים, הרים ברוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח (עמוס ד'), רוח בסערה שנאמר רוח סערה עושה דברו, סערה תלוי' בזרועו של הקב"ה שנאמר מתחת זרועות עולם (בפ' הברכה ל"ג). ופי' הערוך הכול תלוי בגבורה של הקב"ה והגבורה היא זרועו כדכתיב לך זרוע עם גבורה.

והנה בזח"א פ' לך לך דע"ז א' איתא ג"כ מאמר זה שאמר ר' יוסי עצמו זה ע"פ מה ידידות משכנותיך ה' צבאות (תילים פ"ד) כמה אית לון לב"נ לאסתכלא בפולחנא דקוב"ה, דהא כל ב"נ לא ידעין על מה קאים עלמא ועל מה אינון קיימין,