יג

וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה⁹, וארז"ל בירושלמי חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שנק' ישראל בשם ציון אלא בפסוק זה, והיינו כי בפסוק זה נאמר תחלה ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך כו', ואשים דברי בפיך הוא בחי' תורה שהוא בחי' דבר הוי' וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך, ופי' דברי בפיך היינו שהתורה נמשכה בבחי' פנימיות ממש וכמ"ש ותורתך בתוך מעי. ובצל ידי כסיתיך הוא בחי' מצות ועי"ז נמשך מקיפים עליונים וכמ"ש ה' צילך על יד ימינך, על יד ימינך הוא בחי' מצות, ועי"ז נמשך ה' צילך בחי' מקיפים שהוא בחי' צילא דמהימנותא, וזהו"ע צל סוכה¹⁰ וכמ"ש וסוכה תהי' לצל יומם כו', ועד"ז בשאר כל המצות. לנטוע שמים וליסוד ארץ הוא בחי' עבודת הקרבנות וכמשארז"ל אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ¹¹, ומפני כי בפסוק זה נאמר ג' דברים שהם בחי' תורה ועבודה וגמ"ח שהם בחי' ג' קוין, לכן נק' אז כנס"י בשם ציון, כי פי' ציון הוא מלשון ציון וסימן שהוא בחי' בצלמנו כדמותנו¹² בצלם אלקים עשה את האדם, והיינו כי על הכסא דמות כמראה אדם, פי' בחי' אדם הוא בחי' רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא שהוא בחי' מצות, וכן תורה נק' אדם וכמ"ש זאת התורה אדם, וכשישראל מקיימין תורה ומצות שהם הג' קוין שנת' בפסוק זה היינו תורה ועבודה וגמ"ח, אזי נק' בשם ציון שהוא בחי' מגדל שיש בנפש, ועי"ז הם ממשיכים בחי' ציון שהוא בחי' מגדל הנ"ל. וזהו שארז"ל נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה כו', כי ע"י בחי' ירושלים של מטה עושים בחי' ירושלים של מעלה.

וזהו והי' הנשאר בציון, פי' הגם שהוא בחוץ לארץ עכ"ז הוא אוחז בציון, דהיינו שמקיים תורה ומצות בחי' ואשים דברי בפיך כו' כנ"ל, ועי"ז הוא ממשיך בחי' ציון, וכן הנותר בירושלים שהיא בחי' יראה שלם כו' קדוש יאמר לו, והיינו שכמו שאומרים המלאכים לפני הוי' קדוש דהיינו איך שהוא מובדל כך יאמרו לפני הצדיקים קדוש, לפי שהם בחי' ציון וסימן לאדם העליון בצלמנו כו' שזהו בחי' שם הוי', וכמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם הוא מראה כבוד הוי' כו'.

אמנם הנה דור הפלגה לא רצו¹³ בקיום המצות, ולא רצו לילך בדרכי השי"ת כ"א לילך בשרירות לבם הרע, שזהו שא' הכתוב ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך שהם דרכי הוי' בחי' תומ"צ, לא חפצנו, והיינו מפני כי לקיום המצות צ"ל בחי' ביטול והם לא רצו בבחי' ביטול כ"א שיהי' בבחי' נפרד, אכן הנה ידעו