ט

בחי' אחת היא יונתי²⁶ היא כנס"י בן זוג דשבת כנ"ל שנש"י ממשיכים בבחי' שבת בראשית מבחי' ראשון כו' שמלאכה זו מותרת בשבת, שז"ע מ"ש וקראת לשבת עונג²⁷ המשכת בחי' עדן בחי' תענוג בשבת כו', ולמעלה ג"כ לא שבת מזו, כ"א פועל עם אלו כו' שז"ע פעלת לחוסים בך ונמשך מבחי' צפנת בגימ' כתר²⁸ כו'.

וא"ו) ועפ"ז יובן ג"כ מה שלא נאסר מן התורה כ"א מלאכה ממש ולא דבור, רק מדרבנן אסור דבור ג"כ, שלכאורה הלא בדבר ה' שמים נעשו כנ"ל. אך הענין דהן אמת שבדבר ה' ובעשרה מאמרות נברא העולם, אך זהו כמו שנתצמצם הדבור בריבוי צמצומים בצמצום אחר צמצום שבחי' זו נק' בכתוב בשם מלאכה, וביום השביעי שבת מכל מלאכתו לכן נאסר למטה מלאכה ולא דבור כי מבחי' הדבור כמו שהוא למעלה לא שבת מזה כלל כ"א מבחי' הדבור המצומצם כו'. ולכן מן התורה מותר דבור האדם ואינו אסור רק מלאכה, אך מדרבנן אסרו ג"כ הדבור של האדם, מפני שמ"מ מבחי' הדבור כמו שהוא למעלה בבחי' הצמצום שבת ממנו[ednref_7_ז], והגם שכינו אותו בכתוב בשם מלאכה ועשי' מ"מ הוא בחי' דבור כו', לכן אסרו גם דבור האדם שלמטה ג"כ כו'[ednref_8_ח].

ובזה יובן ג"כ מ"ש ואני אתנהלה²⁹ לאטי כו' כי הנה לאט הוא בגימ' ארבעים, וכתי' את מי השילוח ההולכים לאט, ולמדו מזה שמי מקוה הם ארבעים סאה³⁰, ואיתא במשנה סוף יומא מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל, ועיקר הטהרה היא ביוהכ"פ כמ"ש כי ביום הזה כו' לפני ה' תטהרו, ויוהכ"פ הוא יום הארבעים מחדש אלול, שהם מ"ם ימים ימי רצון שהי' משה בהר לקבל לוחות האחרונות כמארז"ל מה הראשונים ברצון כו', ולכן יוהכ"פ מטהר