ו

ואדם והארץ, וע"י העבודה באמונה בל"ט מלאכות מתקנים את בחי' הל"ט קללות שנתקללו עבור האכילה שלא כהוגן[ednref_6_ו].

ג) אך הנה כ"ז הוא בחול, שבששת ימי החול העבודה היא בל"ט מלאכות לתקן כנ"ל וכמ"ש רז"ל לעשות לתקן, וע"י העבודה באמונה ממשיכי' בחי' חידוש הישינות כנ"ל. אמנם בשבת נאמר כי בו שבת מכל מלאכתו והיינו שבשבת הוא עליות העולמות שבשבת מאיר הדבור כמו שהוא למעלה בלתי צמצומים והתלבשות כו', בחי' בצלמנו כו', וגם מאיר בשבת מלמעלה מבחי' הדבור, והיינו שהעולמות מקבלים חיות מבחי' המחשבה כו'. אך לפ"ז צ"ל מ"ש זכור את יום השבת¹⁵ לקדשו, הלא שבת מקדשא וקיימא, שהרי זהו מטעם כי בו שבת כו' בחי' עליות העולמות כו' ומהו לקדשו כו'. אך הענין הוא דהנה שבת הוא בחי' שבת בראשית, ויש ראשית וראשון, שראשית הוא לשון נוק' שמקבל מבחי' ראשון¹⁶ כו' וזהו ע"י נש"י שנש"י ממשיכים בבחי' שבת, וכמארז"ל במד"ר בראשית ס"פ י"א אמרה שבת לפני הקב"ה לכולם יש בן זוג ולי אין בן זוג, א"ל הקב"ה כנס"י יהי' בן זוגך. שנש"י ממשיכים בבחי' שבת, והיינו כי ישראל הם בחי' לי ראש, שממשיכים בבחי' ראשית, דהנה ראש הוא אותיות אשר בחי' תענוג עליון, שממשיכים בחי' התענוג עליון בבחי' שבת שהיא בחי' ראשית חכ', וכמ"ש וקראת לשבת ענג שממשיכים בחי' ענג עליון בבחי' שבת. וז"ע שתי שבתות כהלכתן שהם בחי' שבת עילאה ושבת תתאה¹⁷, שבת תתאה היא בחי' שבת בעצם שהוא בחי' שבת בראשית שהעלי' היא מצד עצמו בחי' כי בו שבת כו' שהוא בחי' שביתה מבחי' הדבור דעשרה מאמרות, שהדבור מתעלה למקורו ושרשו, וידוע ששורש הדבור הוא מבחי' חכמה כנודע מענין אבא יסד ברתא, לכן העלי' של הדבור הוא עד בחי' חכמה ראשית ההשתלשלות כו' כמ"ש במ"א¹⁸. אמנם בחי' שבת עילאה הוא בחי' שבתא דיומא זהו מה שנש"י ממשיכים בשבת, שהוא בחי' עלי' היותר גבוה ונעלה וכמ"ש עולת שבת בשבתו בחי' שבתו של שבת, ששבת גופא עולה למעלה יותר כו'. ודרך כלל יש ג' סעודות ג' בחי' בשבת, וסעודה השלישית הוא בחי' עלי'