ה

שנק' מלאכה להחיות ולהוות עולמות הנפרדים שזהו בחי' מלאכה כמשנ"ת לעיל, וכמ"ש ביונה ששאלו לו מה מלאכתך, ופירשו המפרשים ששאלו לו אם עסק באמונה.

ועפ"ז יובן ג"כ מה שארז"ל במד"ר ס"פ ויצא פע"ד ר' ירמי' אמר חביבה היא המלאכה מזכות אבות כו'11, שהרי יעקב אמר את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקי' ויוכח אמש, שבזה הזכיר מלאכה ולא הזכיר זכות אבות, והיינו לפי שע"י מלאכה ממשיכים בחי' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, בחי' אוא"ס שיומשך הדבור בצמצומים רבים שנקרא בשם מלאכה כו', שעי"ז הוא קיום[ednref_4_ד] העולמות כו'12. וזהו מ"ש אחר ויניחהו כו' לעבדה כו' ויצו ה' אלקי' על האדם מכל עץ הגן אכול תאכל, והיינו שע"י העבודה בבחי' לעבדה ולשמרה עי"ז ציוה לו לאכול אח"כ, כי העבודה היא בחי' גבוה. ובזה יובן ג"כ מ"ש בפ' שני' דק"ש ואספת דגנך, שלכאו' מה"ע ואספת דגנך לק"ש, אך לפי משנ"ת לעיל שע"י המלאכה ממשיכים בחי' חידוש הישינות לכן נאמר זה בק"ש, אמנם צ"ל ואספת דגנך שצריך לאסוף ולקבץ כל הבחי' דגנך ותירושך ויצהריך אל בחי' אחד בחי' ביטול, והיינו ע"י שיהי' אצלינו תורתינו קבע ומלאכתינו עראי13 שהעיקר יהי' בחי' תורה כו' רק שצריך ג"כ לעשות מלאכה, כי כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה כו' וגם כמשנ"ת לעיל מעלת המלאכה שע"י מלאכה באמונה ממשיכים חיות העולמות כו'.

ועוי"ל טעם מה שגדולה מלאכה, ע"פ מה שידוע שיש ל"ט אבות מלאכות, ושורש ענין ל"ט מלאכות הם כנגד ל"ט קללות14 שנתקללו נחש וחוה[ednref_5_ה]

הערות

  1. 11. חביבה היא המלאכה מזכות אבות כו' : בד"ה אבות מלאכות בסה"מ תר"ל שם נוסף כאן בגוכי"ק: זכות אבות הצילה ממון, מלאכה הצילה נפשות.
  2. 12. שע"י מלאכה ממשיכים. . שיומשך הדבור בצמצומים רבים. . העולמות כו' : בסה"מ תר"ל שם נוסף כאן: והמעלה בזה הוא לפי שנעוץ סופן בתחלתן כו'.
  3. 13. ואספת דגנך. . תורתינו קבע ומלאכתינו עראי : ראה בארוכה סה"מ תרכ"ו ע' קסט. קעא.
  4. 14. ענין ל"ט מלאכות הם כנגד ל"ט קללות : ראה בכ"ז אוה"ת יתרו שם ע' תתקנד. [edn_4_ד] שעי"ז הוא קיום העולמות כו' : בגוכי"ק נוסף כאן: וצ"ל לפי שבחי' מל' בחי' שכינתא תתאה נעוץ סופן בתחלתן, לכן חביבה מלאכה מזכות אבות כו', ויש ג"כ אור חוזר אספקלריא דלא נהרא כמ"ש בלקו"ת בשה"ש ע"פ הראיני את מראיך [דף יז, ב-ג. יט, א. כ, ב-ג], היינו ההעלאה מבחי' מלאכה כו'. [edn_5_ה] ל"ט קללות שנתקללו נחש וחוה : בגוכי"ק נוסף כאן: ע' ברע"מ פ' תצא דר"פ ע"ב שחשיב ארבעים חסר אחת, כי חשיב תשעה לארץ. ובמד"ר פ' במדבר פ"ה ובפ' קרח כ' ארבעים יכנו כנגד מ' קללות, ופחתו חכמים אחת משום לא יוסיף. וע' בזהר פ' נח דס"א סע"א [אוצ"ל: סע"ב] ארבעים לקבל ד' סטרי עלמא לכל חד עשרה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.