תמט

שנק' ארץ, ועש"ז נק' תושבע"פ בשם כלה שמקבלת מחתן הוא בחי' תושב"כ, וזהו אמרם ז"ל א"ת מורשה אלא מאורסה שתושבע"פ היא מאורסה לתושב"כ שנק' חתן היינו בחי' השפעה שנשפע מהקב"ה שנק' בשם חתן כו'.

והנה בבחי' המשכה והשפעה שנשפע מתושב"כ לתושבע"פ יש בזה ב' בחי' אירוסין ונשואין דהנה ענין האירוסין הוא מה שהחתן נותן להכלה טבעת קדושין, ועי"ז אוסרה לכל העולם ושתהי' מופרשת ומובדלת לו, והיינו שהוא ממשיך לה חיות מועט משלו ע"י הקדושין שקידשה, אבל ע"י נשואין ה"ה משובעדת לגמרי לבעלה שלכן פטורה ממ"ע שהזמן גרמה מפני שבעלה מוציאה ידי חובתה, שהרי בזמן היא משובעדת לבעלה כמ"ש מזה בסידור, אבל אירוסין אין מע"י לבעלה שהרי אינו חייב במזונותיה, ורק מפני כי נשמתה מעלמא דנוק' והמל' משועבדת לז"א בעלה ולכן גם בעודה נערה פטורה ממ"ע שהזמן גרמה אבל אין לה מי שיפטור אותה עד הנשואין ועכ"ז קצת חיות נותן לה משלו ע"י שאוסרה לכל העולם ומזמן אותה לו ע"י קדושין שקידשה כו', ועד"ז יובן בתושב"כ ותושבע"פ שנק' חתן וכלה דהנה כל מה שנת"ל שהתושבע"פ הוא פי' וביאור דתושב"כ זהו רק מבחי' אותיות התורה לבד וכמו שמצינו בגמ' מ"ט אמר קרא, וכן דברי' הדברי' אלה הדברי' למדו מזה ל"ט מלאכות דשבת שזהו רק מאותיות לבד או פ' השואל מוא"ו דוכי ישאל שזהו רק אותיות, ועל כל דבר ודבר שבתושב"כ יש ס' ריבוי פרושי' בפשט וכן בדרוש וכן ברמז וכן בסוד, וכ"ז הוא באותיות התורה,