תלג

אברהם (כמו המשל בעת השינה כאשר ימשוך ידו מחמת חיות שבלבו בלא כוונה שישכח ע"ז אחר הקיצו כו' כמ"כ חסד דרועא ימינא דז"א כו' וד"ל) וצריך להיות ע"ז העלא' הזכרון כו' וכן אפי' בכל ו' ימי המעשה מה שיהי' יום שכולו שבת ויהי' עוד שמטה כו' כולם צריכי' לזכרון מאחר שכולם הם רק התפשטות אורות מן א"ס ב"ה מהעלם עצמותו ומהותו ית' וכנ"ל וד"ל, וזהו צופה ומביט עד סוף כל הדורות, היוצר יחד לבם כו' מפני שענין הזכרון הוא כמשל שיזכור האדם על ריבוי דבריו ומחשבותיו, שיהי' תנועת הזכרון כולל אותם בסקירה א' אף שהיו המחשבות והדבורים רבים מאד וכמ"ש במ"א, ומ"מ אף שיכלול אותם ברגע הרי ירידה הוא לבחי' עצמיות שבו מאחר שהמחשבות והדבורים הם בחי' התפשטות שהי' ממנו לבד א"כ מה שהוא נותן זכרון מוחו עליהם ויכללם הוא בחי' ירידה וצצום ממהותו העצמי, וזהו ויבא לשון המשכה מפני שהזכרון הוא ירידה למעלה למטה להיות צופה בסקירה א' כל הדורות וד"ל.

והנה כל זה הוא ענין הנסירה להחזיר פני המקבל שלא יהי' אב"א ואז יומשך הזכרון שהוא פנימי' המשפיע וזהו בכל המדרגות עד רום המעלות כי מלכותך מלכות כל עולמים כידוע, אבל פנימי' המשפיע בלי החזרת פני המקבל א"א כי פנים באחור אינו כלל בזווג אדם כו' רק בבהמה וד"ל. והנה ענין זוכר הברית כי הנה הזכרון מפני שהוא ירידה מעצמיות המשפיע וצמצום עצמותו מאד לכן תיקנו לומר אב הרחמים זוכר יצוריו בברכת אתה גבור שברכת אתה גבור שם אגל"א שהוא מקור הגבורות מהארת מ' דא"ס שיהי' בחי' קו לבד כו' וכן כל העליות וירידות האורות וכלים דאצי' שהוא ענין השבירה והתיקון כידוע בשית אלפי שני האיש דרכו לכבש כו' הכל ע"י בחי' גבורות וצמצום הקו אור א"ס ב"ה וזהו מקיים אמונתו לישיני