תכב

מטורי דפרודא לרה"י כו' או בקרן זויות הסמוכה לרה"ר או בחצר של שניהם שיש שם תערובות טו"ר, והמשיכה נז' שם בקנין הבהמות שבנפש הבהמי' שייך משיכה להמשך מטורי דפרודא לרה"י יחידו ש"ע. ולבאר ענין מסירה ומשיכה דבהמה גסה לתנא דמתניתין נקנית במסירה [דוקא ולא במשיכה כן פרש"י, ולתוס' נקנית ג"כ במשיכה ולשון הגמ' דקדושין* משמע כפירש"י] והדקה במשיכה, והנה מסירה קונה ברה"ר ומשיכה בסמטא, והפוסקים נלאו בזה אי מסירה עדיפא תהי' ג"כ ברה"י ואי משיכה עדיפא אמאי אינו קונה ברה"ר, גם לכאורה בכלל משיכה הוא ג"כ מסירה. אך הענין כי המשיכה היא העלאת וקרבת הנפש כנ"ל וכל עלי' היא המשכה כמארז"ל בעלי השיר [יוצאין] ונמשכין בשיר, ובחי' העלאה זו לא שייך ברה"ר דכיון שהוא בטורי דפרודא אין כאן עלי' כלל כי זו היא הבחי' היותר שפלה בהשתלשלות, משא"כ בקרן זויות שהו"ע רשות מיוחד דלא שכיחי רבים ה"ז בחי' עלי' כי כל בחי' הקדושה הוא היחוד היפוך הריבוי כנודע בענין נפשות עשו וע' נפש דיעקב. וזהו שארז"ל אם פגע כו' משכהו לבהמ"ד, והנה כתי' משכני אחריך נרוצה שהמשיכה היא בחי' אחריך וכמ"ש אחרי ה' תלכו פי' כל חיות וגילוי אלקות שבכל העולמות הוא רק מבחי' מלכותו ית' וכמ"ש כי עמך מקור חיים שהמקור חיים הוא עמך וטפל ובטל כו', וכמבואר באריכות על פסוק זה בשנת תקס"ה משם תדרשנו. נמצא המשיכה וההעלאה ממטלמ"ע היא רק בבחי' אחריך כו', ופי' נמשכין בשיר נודע מענין שיר הלוים שהוא ע"י התבוננות הנ"ל שמזה נמשך השיר והעלאה. והנה הנה"ב שבאדם יש כמה מדריגות כמ"ש בפ' ויקרא ע"פ מן הבקר ומן הצאן תקריבו, ודרך כלל בהמה דקה היינו שאין הבהמות בגסות כ"כ רק תאוות דקות ולא להתאוות לרע גמור ח"ו ובהמה גסה היא שהנה"ב היא חומריות יותר כי שור נגח