תיג

בגילוי גמור ובין השגת סודות התורה ופנימיותה בהשגת המציאות בטוב טעם ומתיקות התורה אך לא בראי' מהות ובכ"ז יובן ג"כ מה שנא' במן למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי כו' ויש בזה ב' פירושים פי' הפשוט שהידיע שלא על הלחם הגשמי לבדו יחי' האדם כ"א על מוצא פי ה' שיש בכל המאכל ניצוץ קדושה אלקי שמחי' את האדם הגם שאינו רואה רק גשמיות המאכל ואינו רואה שום רוחניות ניצוץ אלקי שבו אעפ"כ עיקר החיות שלו הרוחני שבמאכל מחי' אותו והידיעה זו הוא מלחם המן שהי' רוחני שיבלע ברמ"ח אברי' ולא ידעו מה הוא וגם כי חם השמש ונמס ולא הי' בו שום מהות גשמי כלל ואעפ"כ חיו מלחם כזה ארבעי' שנה לכן מזה הראי' שגם בלחם מן הארץ הגשמי עיקר חיות הוא ממוצא פי הוי' שבמאכל כמבואר בכתבי האריז"ל וגם פי' הב' ע"ד הנסתר שהמן הוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש מתיקות פנימי' התורה ג"כ הפי' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו שהוא פשט נגלה שבתורה הגשמי' לבדו יחי' האדם בנפשי האלקי' כי כל האומר אין לי אלא תו' אפי' תורה אין לו רק על כל מוצא פי הוי' שבתורה יחי' האדם מחי' החיים א"ס ב"ה המלובש בתורה הנגלית לנו ולבנינו וכמארז"ל כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו וכמ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום אנוכי מי שאנכי היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים ממש וכמארז"ל על מה אבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחלה ברכו הוא ברכה והמשכה מאא"ס ב"ה בהתורה להיות הקב"ה יושב ועוסק בתורה וכ"ז הוא ע"י ההילוך מלמטלמ"ע בק"ש ותפלה בכוונה ורעותא דלבא רוח אייתי רוח ואמשיך רוח בהילוך מלמעלמ"ט כמ"ש ונחה עליו רוח ה' כו' וכ"ז עכשיו במ' שנה דמדבר נאמר במן ויענך כו' אבל במם שנה דימוה"מ נאמר שמחנו כימות עיניתנו שאז יהי' גילוי פנימי' התורה בראיית המהות וכמ"ש כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות ממש וכבר ביקש