שפד

מה היינו בחי' הביטול שיש בכל א' בחי' מה וכמ"ש ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כו', ושוטה ע"י שטותים שלו מאבד את בחי' מה וצריך שלא יהי' מאבד ח"ו את בחי' מה שנותנין לו והיינו ע"י שמור זו משנה כי הנה עיקר תושבע"פ הוא להיות השגת הרצון העליון לידע ההלכה והמצוה על בוריו, משא"כ תושב"כ אין בה גילוי רצה"ע כי כשאמר הכתוב וקשרתם לאות כו' איני יודע מה הוא עד שבאו רז"ל ופי' ד' בתים שבתפילין תפרן ואלכסונן וד' פרשיות כו', וכן סוכה שהיא גבוה מכ' אמה פסולה כו' והיינו לפי שכל בחי' תושבע"פ הוא להיות כלי מקבל מוגבל להגביל רצה"ע מאוא"ס ב"ה כיצד יהי' השראתו ובאיזה אופן שבאם נעשה כמצותו אזי שורה הרצון מאוא"ס ב"ה וא"ל אינו שורה, ולכן נעשה ג"כ בחי' כלי קיבול לבחי' אשי אש י' השורה ומתגלה בנפש להגביל שתהי' התשוקה וההתלהבות לה' ברשפי אש שמורה ותקוע בלב בל תמוט לעולם ועד, אבל תושב"כ עיקרה צורת האותיות שיהיו בדמותן וצלמן ככתבם וכלשונם מפני שהוא בחי' שמות, משא"כ תושבע"פ אין הכתב מעכב ובאיזה כתב ולשון שהוא מדבר הכל נק' תושבע"פ, והנה תושב"כ הוא בחי' קריאה להיות את קרבני, ותושבע"פ בחי' שמירה כנ"ל.

ומעתה י"ל הקושי' הראשונה המבואר לעיל מה שר"א אומר שגדולה היא התפלה אפי' מהקרבנות שהרי אנו אומרים ושם נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כו', אך הענין הוא דהנה דהע"ה א' תכון לפניך קטרת כו', והנה פי' קטרת הוא לשון קיטורא שהוא בחי' קשר ונפשו קשורה בנפשו וכמו ותקשר נפש יהונתן בדוד שהוא ענין התקשרות עצמיות שא"א לו להסיח דעתו מזה כלל וכמ"ש ברשב"י בחד קטירא אתקטרנא וע"כ הי' פטור מהתפלה כי ענין התפלה הוא ענין התקשרות לאלקות מל' נפתולי אלקי'