שפב

אשות הן אש י' ואש ה' כו', וזהו מ"ש זה האשה אשר תקריבו כו' שהוא ענין אש ה' דהיינו להעלות את האש ולהפוך אותו אל הקדושה, אך המשכה שיהי' אש שלמעלה נמשך ע"י לחמי דהיינו ע"ד שישראל מפרנסין לאביהם שבשמים כמו הלחם שעליו יחי' האדם שהלחם הוא מחבר את הנפש עם הגוף שבלא אכילה היתה הנפש מסתלקת וע"י הלחם תשוב לאיתנה להתלבש בגוף להחיותו, כך הנה כל העולמות נק' בשם גוף וכמ"ש בת"ז וכמה גופין תקינת לון וכדי שיהי' השראת והתפשטות הנשמה בחי' סוכ"ע דלאו מכא"מ איהו כלל הוא ע"י בחי' לחם שבאתעדל"ת נעשה אתעדל"ע להיות בחי' לאשי אש י', אך זה האכילה אינו שייך כ"א רק במדות אבל בעצמות אוא"ס אינו שייך לומר כלל ענין האכילה הנ"ל כי מה תופס מקום ענין הבירורים כיון ששרש הבירורים הוא מבחי' ניצוצות דתהו שנפלו בשבירה ועי"ז שמתבררים עי"ז נעשה תענוג למעלה, אבל בעצמות אוא"ס איך שייך לומר שהוא מקבל תענוג מבחי' בירורי הניצוצות דתהו שנפלו כיון שהוא עשה עולם התהו ועולם התיקון והאיך יקבל תענוג מזה, וזהו שנא' במדרש וכי יש לפניו אכילה דהיינו אפי' בחי' אכילה זו של בחי' בירורי הניצוצות שהרי משה שהי' עם ה' לא אכל, אלא שענין האכילה הוא שייך רק בבחי' המשכה מבחי' הוי' לבחי' איש וכמ"ש הוי' איש מלחמה, אבל בבחי' הוי' לבדו אינו שייך שם בחי' אכילה כלל, והאכילה היא רק בבחי' לאשי שהוא בחי' אש שהוא בחי' מדות כו', וזהו לחמי לאשי.

ואח"כ כתיב ריח ניחוחי כו', דהנה ענין הריח הוא למעלה מבחי' אכילה וכמשארז"ל על הריח שהוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, דהנה ענין אכילה הוא רק בחי' התחברות הנשמה עם הגוף, אבל הריח הוא לעצמות הנשמה ממש שהרי כשהאדם ישן שאז הוא הסתלקות הנשמה וכשנותנים לו ריח חזק להריח מתעורר מן השינה וכן אפי' כשמתעלף שאז הוא הנפש בהסתלקות גמורה ואעפי"כ ע"י הריח חוזר הנפש אל הגוף, נמצא שהריח מגיע בעצמיות נפשו, וזהו ג"כ למעלה שיש בחי' הריח שמגיע אל עצמות אוא"ס אעפ"י שאינו שייך שם בחי' אכילה וכמ"ש במדרש אבל הריח מגיע גם שם, וזהו ענין התשובה כי הריח הוא מדבר חזק שיש בו קיוהא, וכך הוא ענין התשובה כי תשובה הוא מהריחוק דוקא וכשיתבונן איך שהוא רחוק מאלקו' בתכלית הריחוק ממש עי"ז נעשה האהבה בבחי' בכל מאדך בלי גבול בחילא יתיר וכמ"ש בזהר זכאין אינון מארי דתיובתא דמשכין לי'