שכב

ועטרה שנתונה על הראש מלמעלה ואינו מעצמיות האדם כ"א בחי' חיצוני' והוא הוא בחי' מל' התנשאות על זולתו, ועפ"י הנ"ל יובן ענין מל' דאצי' כתר לנבראים פי' שקישור וחיבור אצי' לבריאה הוא שהנבראי' שהם בחי' יש בטלים אליו והוא הוא בחי' מל' דאצי' להיות בחי' התנשאות ע"י שיש מי שבטל מזה מתהוה בחי' מלוכה, וכמו"כ יובן בענין מל' דא"ס כתר לנאצלים הוא ג"כ ע"ד הנ"ל וז"ש כ"ע איהו כתר מל' וקאי על מל' דא"ס כתר לנאצלים.

ועתה יובן הטעם דנעוץ סופן בתחלתן כי סופן בחי' מל' הוא הוא בחי' תחלתן בחי' כתר, אך למה נעוץ תחלתן בסופן דוקא ולא באמצען וענין קרקפתא, נקדים להבין מאמרי זוהר הסותרים בענין זה שורש התו"מ למעלה דבמ"א משמע ששרש המצוה היא מבחי' מל' מצות המלך וכמ"ש כי נר מצוה ותורה אור ששרש המצות הוא מבחי' נר שהוא בחי' מל' ושרש התורה הוא בחי' זעיר ובמ"א משמע שהמצות הן בזעיר רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא שהוא בחי' ז"א כי ההתחלקות לפרטי' לאברים הוא בזעיר ואוריי' מחכ' נפקת ובמ"א מצינו ששרש המצות הם בכתר למעלה מבחי' התורה שתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן גימ' תר"ך עמודי אור אותיות כתר ותרי"ג מצות הם תרי"ג ארחין דגלגלתא שהוא בחי'