שיז

להתלבש בתוכן בבחי' פנימי' ולא יהי' בבחי' ביטול וכמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר דוקא, ולכאו' צ"ל הלא אינו דומה ג"א לגו"ר שג"א לא יהי' הגוף כלי מוכן לקבל משא"כ גו"א יהי' גם הגוף כלי, אך הענין הוא דהנה ארז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי', פי' עוה"ב היינו עולם התחי' דאם נא' שהכוונה היא על ג"ע שהוא נשמות בלא גופי' א"כ מהו הרבותא שלא יצטרכו לאו"ש הלא גם עכשיו הם נזונים בלא או"ש הגשמי', אלא שהכוונה הוא על עולם התחייה שיתלבשו הנשמות בגופים ומ"מ לא יצטרכו לאו"ש הגשמיים אלא יהיו נזונים מרוחניות ולכאו' האיך יהי' ניזון הגוף הגשמי מרוחניות, אלא הענין הוא דהנה במא' תדשא הארץ דשא נא' בהציוי עץ פרי ואח"כ כשהוציא הארץ נא' עץ עושה פרי, וההפרש הוא עץ עושה פרי פי' שהעץ עושה פירות אבל העץ עצמו אינו כטעם הפרי, אבל ענין עץ פרי פי' שהעץ עצמה תהי' כטעם הפרי, ונמצא כי הארץ שינתה מהציוי שנצטוית, שנצטוית שתהי' טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא שהעץ אינו כטעם הפרי, ולע"ל יהי' עצו ופריו שוין שגם בהעץ יהי' טעמו כטעם הפרי, והנה עץ הוא הגוף כמ"ש כי האדם עץ השדה, והפרי הוא הנשמה, ועכשיו אין עצו ופריו שוין, פי' שהגוף א"א לו לקבל מזון הנפש, אבל לע"ל יהי' עצו ופריו שוין שגם הגוף יזדכך עד שיוכל לקבל להיות ניזון ממזון הנפש, ולכן מה שבגו"א יהי' גם הגוף כלי כו' זהו מפני שיהי' עצו ופריו שוין