שא

כאשר השמים החדשי' והארץ החדשה אשר אני עושה כו', לזה נק' מקור מים חיים כו' לפי שהוא נובע תמיד ונמשך בלי הפסק להוות ולהחיות את העולמות כו'.

(ב) והנה אנו רואים שמים חיים לא נק' אלא המים כשהם נובעים מהמעיין שאז הם נק' מ"ח, משא"כ כשנמשכין אח"כ בנהר אז יש פלגותא אם כשרים לקידוש מי חטאת, והנהרות נמשכים והולכים לים וכמ"ש כל הנחלי' הולכים אל הים ואז אינם נק' מ"ח כי מי הים פסולים לקידוש מי חטאת ואח"כ כשבוקעים את עפר הארץ וחוזרים ונובעים מתחת לארץ נעשים מחדש מ"ח וכמ"ש אל מקום שהנחלים הולכי' שם הם שבים ללכת כו', נמצא שיש כאן ג' בחי' גילוי והעלם וגילוי, וכך הוא הענין למעלה באוא"ס שנק' מקור מ"ח, הנה כתי' אתה הוא הוי' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים הארץ וכל אשר עלי' הימים וכל אשר בהם שיש כאן ג"כ ג' בחי' השמים ושמי השמים הימים כו' וכל אשר בהם, הארץ וכל אשר עלי', שהוא בחי' בי"ע, ובחי' אתה הוי' לבדיך הוא בחי' עולם האצי', שזהו כמו למשל המ"ח שנובעים מהמעיין ששם הוא עיקר חיותם כנ"ל, וכמ"ש כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, בראתיו הוא בחי' עולם הבריאה שהוא בחי' יש מאין וכמו למשל אותיות המח' שהם בחי' יש מאין כי מקודם לא הי' נרגשים האותיות כלל, והגם כי שורש האותיות הם מקדמות השכל כמש"נ באורך בד"ה אדם כי יהי' בעור בשרו, מ"מ אינם נרגשים כלל עד בואם במחשבה שאז נרגשים למציאות נבדל כאלו ראשית התהוותן הוא במחשבה, משא"כ דבור הוא בחי' יש מיש כי אותיות הדבור עצמן היו מתחלה בהעלם במח' רק שיצאו מהעלם המח' לגילוי הדבור, אבל אינו דבר חדש ממש, וכך הוא ההפרש בין יצי' לבריאה שהבריאה הוא בחי' יש מאין ולפי שהוא יש מאין מאיר שם בחי' האין, וכמו בחכמה דאצי' מאיר גילוי אלקות שלכן החכ'