חצר

שעצם הדבור מותר אך לא בזמן וכמו שאמרו רז"ל ע"פ ממצוא חפציך ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול, שהגם שבחול דבור זה אינו אסור מ"מ בשבת שהוא זמן קדש אסור לדבר דברים כאילו, וז"ע שמירת השבת, והענין הוא דשבת לאו זמן תפילין הוא, והיינו מפני כי התפילין נק' אות כמ"ש והיו לאות על ידך, ושבת היא ג"כ אות כמ"ש אות היא ביני ובניכם, ולכן א"צ להניח תפילין בשבת, רק ששבת צריכה שימור והיינו כמו תפילין צריכין שמירה שיהי' גוף נקי ושלא נסיח דעת מהם כן השבת צריכה שמירה שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול, וכן שמירה מגסות כי אין אני והוא יכולי' לדור ולכן נא' שבתותי תשמרו שב' השבתות צריכי' שמירה, שבת בעצם צריך שמירה שלא יחללו אותו בעשיית מלאכה, ולקדשו דכתי' בשבת שהוא המשכת החכ' צריכה ג"כ שמירה כי מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח בחי' ביטול ולכן צריכה שמירה מגה"ר ושמירת ברית הלשון שהוא בחי' ערות דיבור כו' ועי"ז יהי' בקרבך קדוש כו'.