תתקנא

לגבי הנשמה היא התחדשות. ולכאורה י"ל מאחר שמצד הגוף הם אחד ומצד הנפש הם אחד⁴⁶ מ"ע הזיווג, ובאמת מצינו שארז"ל עד עכשיו מה הוא עושה יושב ומזווג זיווגים⁴⁷, וכן ארז"ל קשה לזווגם⁴⁸ וגבי מטרוניתא דין מוחא קטיעא⁴⁹ כו', ולכאורה אינו מובן כיון שמצד הגוף ומצד הנפש הכל שרשן הוא מאדה"ר היינט וויימען⁵⁰ מי וועט נעמען איז אלץ איינש.

אך הענין הוא דהנה אי' בכהאריז"ל שאף שכל הנשמות הי' כלולים באדה"ר אבל לא כולם ממקום אחד יש שהי' כלולים במצחו⁵¹ בחוטמו בעיינין באודנין בשערותיו בפאותיו⁵², וכדי שיהי' עזר וגם כנגדו⁵³ צ"ל שניהם ממקום אחד. ונמצא שאחד שנושא אחת יוכל להיות שהי' בתכלית ההתאחדות ונתרחקו בריחוק גדול והוא נתגדל אצל אביו ואמו והיא נתגדלה אצל אביה ואמה והם בעירות רחוקות זמ"ז וע"פ הגמ' בן י"ח לחופה⁵⁴ שזהו זמן רחוק ואח"כ בא איש הבינים ואמר לו שבעיר ההוא יש איש אחד שברצונו לעשות שידוך עמך, וקודם לכן לא הי' יודע כלל אפי' ש' העיר ואינו מכירה וצריך לעשות ריבוי חקירה ודרישה גין זה, אך האיש הבינים הוא מייגע ומשתדל ביז וואנעט ער פירט זיי צונויף, ואח"כ היחוד הוא להוליד בדומה לו כי איש ואישה י"ה שורה ביניהם ואח"כ מולידים בן ובת שהוא ו"ה⁵⁵, ולע"ל נא' והי' ביום ההוא יהי' ב"פ י"ה⁵⁶, נמצא שו"ה יהי' ג"כ י"ה שהוא בדו"ל⁵⁷. ע"כ השמחה היא שמחה גדולה מחמת שקודם הי' בתכלית הקירוב ואח"כ נתרחקו בריחוק כזה שהוא לא הי' מכירה הנה הריחוק הזה גורם שהקירוב יהי' בשמחה ע"ד שני אוהבים נאמנים. אך באמת לא נוכל להמציא משל מכל⁵⁸ על זיווג הנשמות למעלה, אך מזה נוכל להבין קצת כמו שני אוהבים נאמנים שהי' בתכלית הקירוב ואח"כ נתרחקו בריחוק גדול שלא הי' יודעים זמ"ז הריחוק הזה גורם שהקירוב שיהי' אח"כ יהיה בשמחה. וכן יובן בענין הקרבנות שע"י שמקריבין הבהמה שהניצוץ הי' קודם בהתאחדות עם השרש ואח"כ נתרחק ונפל למטה מטה וכשמקרבין הניצוץ לשרשו נעשה מזה שמחה למעלה ועי"ז