תתקלו

ולומר שעשה כל אשר ציוהו המשלחו, וממילא שייך אצלו דין וחשבון. וזהו כל מי שאינו בוכה בר"ה וביוהכ"פ אינו נשמתו שלימה, פי' כי מאחר שאינו בוכה¹¹⁰ אין החזרה כדבעי וממילא אינו עולה למעלה ושואבת לה חיים וזהו אין נשמתו שלימה. וענין הבכי' אצל צדיקים גמורים הוא ע"ד שאמרו מים תחתונים בוכים¹¹¹ אנן בעינן למהוי קדם מלכא.

ולהבין זה הלא לכאורה לא נשפלו ברע גמור ח"ו. אך הענין הוא כי עד שלא נברא העולם הי' מים במים¹¹², שמים תחתונים הי' כלול במים עליונים, פי' שמים עליונים לא הי' בתכלית העילוי ומים תחתונים לא הי' בתכלית השפלות. ומשנברא העולם כתי' יהי רקיע¹¹³ בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים שמים העליונים נתעלו בתכלית העילוי כמארז"ל כשתגיע לאבני שיש אל תאמרו מים מים¹¹⁴, ומים תחתונים נשפלו בתכלית השפלות שמהם נמשך כל מיני תענוג הבלי עולם. אך אם הי' האכילה כראוי היינו שכשישראל אוכל או שותה ומברך עלי' ה"ה מעלה אותה אך אם אוכל ע"ד מבטן רשעים תחסר¹¹⁵ אז הוא מורידה אשר ע"ז הירידה הם בוכים למה ירדו להחיות דבר כזו אשר יהי' אפשר בהם היפך הכוונה. נמצא שהבכי' הוא לא על ההשפלה אלא על הירידה. כמו"כ ענין ירידת הנשמה בגוף שהיא ג"כ ענין ירידה גדולה ועצומה שיתבונן שנשמה היא חלק אלקה ממעל¹¹⁶ כי חלק הוי' עמו¹¹⁷, חלקי הוי' אמרה נפשי¹¹⁸, ועכשיו שהיא ירידה בגוף גשמי חומר עב וגס שהי' ירידה צורך עלי', אלא שאפשר להיות שלא די שלא מעלה אותה אלא מורידה שחוטא ופוגם, שעל הירידה הזו שייך הבכי' למה נתלבשה להחיות גוף כזו וע"ז שייך הבכי', וזהו כשלא פגם וכש"כ כשפגם בפועל ממש צריך לתשובה וחרטה גמורה. והנה תשובה וחרטה הוא כמו שאמר רבינו נ"ע משל ע"ז כמו ההולך לרחוץ בנהר וטובע בהנהר בודאי הוא מתחרט¹¹⁹ למה הלך לרחוץ שזהו חרטה גמורה. ובאמת המשל הוא דומה לנמשל כי הנה ארז"ל¹²⁰ מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה, מים רבים הם ריבוי טרדות הפרנסה¹²¹ והם לא יכלו לכבות את