תתקכד

הגם שנעשה גרעון באהוי"ר שהי' לה מקודם מ"מ ע"י הירידה נעשה עלי' גדולה מאד והוא לאשתאבא בגופא דמלכא⁸⁸ ועש"ז נק' הנשמה בשם כנען⁸⁹.

והנה הצדיק שלא חטא ופגם הרי הצעקה שלו הוא רק על החזרת הנפש והוא כמו למשל בגשמיות שכאשר ישמע האדם שיש דבר טוב מאד ה"ה רוצה להשיגו, ועד"ז מעין זה יובן שהצעקה דצדיקי' הוא בשביל לאשתאבא בגופא דמלכא, אבל מי שחטא ופגם הרי עי"ז נעשה ריבוי מכאובים כמ"ש מכף רגלו ועד ראשו⁹⁰ אין בו מתום פצע וחבורה כו', הרי צעקה זו בהתגברות יתירה שהוא צועק מאליו וממילא וכמו החולה שכואב לו מאד ה"ה צועק בקולות מרים, ומה מועיל הצעקה, אלא מפני המכאובים שנוגעים עד תוך תוכו ה"ה צועק מאליו מקירות לבו. אך מ"מ בל יאמר נואש ח"ו כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה⁹¹ וזהו דרך כלל הצעקה דשופר.

והנה השופר הוא מקרן בהמה⁹² והוא כמארז"ל בנ"א שהם ערומים בדעת⁹³ כאדם ונמשכים אחריך כבהמה, ופרש"י כאדם כאדה"ר⁹⁴, וצ"ל הלא ידוע שאדם סתם רמז לחכ' וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים⁹⁵ והוא כמ"ש והחכ' תחיה⁹⁶, ואדה"ר הוא ח"ס כי יש כמה בחי' ראש וראשית וראשון⁹⁷ ואדה"ר הוא ח"ס והבהמה אין לה דעת כלל והאיך נמשכים כבהמה. אך הנה ארז"ל לעולם יהא אדם ערום ביראה⁹⁸ ומשמע דגם אם יגיע ליראה עדיין אינו מספיק כ"א נצרך שיהי' ערום ביראה, וצ"ל מהו ערמומיות דיראה, דהנה יש שהוא⁹⁹ הגבה למעלה מהחכ' וכמ"ש אני חכ' שכנתי ערמה¹⁰⁰ ואי' בזהר שערמה זו הוא בחי' גבוה מאד עד שהחכ' נחשבת רק כהשכן נגדה דהרי יש ריחוק הערך משכן לבעה"ב שהשכן הגם שהוא דר בהבית מ"מ אין הבית שלו כ"א של בעה"ב, ועד"ז יובן שהערמה גבוה למעלה מעלה מהחכ'. והענין דהנה ההפרש בין חכ' לערמה, דהנה ארז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד¹⁰¹ שרואה הדבר שעדיין לא בא והוא רואה בעין שכלו שיבוא אחר כמה שנים ומגלה הדבר ההוא לזולתו ומזה הדבור נעשו מוחי' לזולתו, ואין הפי' שזה הדבור