תתקא

המפעיל והוא הוי', ומה שאנו חושבים רק מחכ' הוא מחמת כי השגתינו הוא רק מחכ' שהיא ראשית הגילוי אבל באמת הכל נתלבש בעשי' וזהו ששת ימים ואח"כ בקידוש היום הי' השביתה פי' החזרת הכוחות לשרשן, אך כמו שאנו רואים באדם כשמדבר איזה שכל עמוק ואח"כ כשפוסק מלדבר הלא רק מדיבור נפסק אבל במח' נשאר השכל אצלו כי גם לאחר שפסק מלדבר יכול לחשוב הפרטים מהשכל אם לא יבלבלו אותו ואם יבלבלו אותו אינו יכול לחשוב כלל מהשכל. כך יובן למעלה אף שבשבת הי' השביתה מהכוחות פי' הסתלקות הכוחות למקורן ושרשן אך הוא רק מדיבור נסתלק אבל לא ממחשבה ומשם נמשך חיות לעולמות ביום השבת⁶⁸ שאם לא כן מאין שבת מקבל חיות מאחר שנסתלק הכוחות. לכן כתי' ויכל אלקי'⁶⁹ שהי' השביתה ביום השביעי, קרא אותו יום השביעי, כי אצלינו שייך תוס' מחול על הקודש אבל הקב"ה יודע עיתים ורגעים⁷⁰ לכן אינו צריך תוס' מחול כו', וע"כ בכל הימים כתי' ויהי ערב ויהי בוקר ובשבת לא כתי' ערב⁷¹ כי לא הי' בו לילה כמו שאי' במד"ר ל"ו שעות שמשה אותה אורה⁷² י"ב דע"ש וי"ב דליל שבת וי"ב דיום שבת, וע"כ ר"ה שהוא יום שישי למע"ב נק' זה היום⁷³, ויהי היום⁷⁴, שהוא יום ארוך⁷⁵, ובשבת כתי' ויברך אותו⁷⁶ ויקדש אותו⁷⁷ וארז"ל ברכו וקדשו⁷⁸ כי כמו שאנו רואים למטה באדם בעת שעושה איזה מלאכה אז מייגע כל הכוחות לעשות אותה היטב ואזי אין לו תענוג מהכלי כי עדיין לא נשלם רצונו אך לאחר הגמר שעשה המלאכה כדבעי ושובת בכל הכוחות וראה שטוב הכלי שעשה אז מתענג ממנה, וכמו"כ יובן למעלה אף כי אינו שייך תענוג למעלה כמו שאינו שייך יגיע' אך שלמעלה ענין ברכו וקדשו בירכו הו"ע ברכה והמשכה שהו"ע תוס' אורות שתוס' של הקב"ה מרובה על העיקר⁷⁹ וקדשו ממקום קדש ומובדל, ובדרך פרט נמשך הגילוים דעונג בג' סעודות דשבת, וזהו שבת אותי' תשב שבשבת הוא השבת והחזרת הכוחות למקורן ושרשן.