תתפ

ואין הכונה שנהפך לאיש אחר, כי אנו קוראים אותו יצה"ר, יש לו השכל והמדות לדברים אחרים ותאות רעות, מ"מ אינו מעכב אם יעשה אדם מצוה כראוי. אך המשל לזה אינו לפי שנת' לעיל מהמשל דסתימה אלא המשל לזה הוא שנתקבץ ריבוי מים מצד הפשרת שלגים, או ממי גשמים שנתפשט על כל גדותיו ועל שדות שסביב לה כך בנה"א ע"י ריבוי עסק בתו' ותפלה לכל אחד כפי ערכו ויותר לפי ערכו וילמוד בשקידה ובהתלהבות וכדינו, דהיינו בעל עסק פרק אחד שחרית¹⁹ ופרק אחד ערבית ויושבי אוהלים יקיימו והגית בו יומם ולילה²⁰, והנה"ב אינו מונע ומעכב, ומ"מ אינו נהפך לאיש אחר הוא רק יש בו הכנעה שמכניע אותו. וזהו בכל נפשך כי בכל לבבך הוא רק האהבה שהיא בלב שהלב הוא כלי לבחי' אהבה כמו שאי' במד"ר הלב אוהב אבל כוחות החיצונים דהיינו כוח הזן או כח העיכול וכוח הדוחה או רגלים אינם שייכים לאהבה אבל בכל נפשך הם בכל כוחות הנפש אפי' בכוחות החיצונים עד"מ האדם שהוא טרוד בטרדה גדולה אינו מרגיש כח הדוחה וכח הזן או כשהוא טרוד רץ במהירות כ"כ שבלא הטרדה לא הי' ביכולתו לרוץ מהר כ"כ אלא מחמת הטרדה ומי הוא הרץ הרי המוח ולא הרגלים, שכמו"כ שילמוד ויתפלל באופן שישכח על אכילה ושתי' ועל כוח הדוחה, או שירוץ לדבר מצוה עד שאינו מרגיש א"ע, וזהו בכל נפשך אפי' בכוחות החיצוני', כי בכל לבבך אינו רק לפי הלב שהוא אהבה אבל בכל נפשך הם בכל כוחות הנפש.

אך כ"ז גוף ונה"ב שאינו מונע ומעכב, אבל יש גוף ונה"ב שמונע ומעכב שהוא עב וגס עד שמטמטם הלב והמוח²¹ כמארז"ל חמרא דפרגמיתא ומי' דאימסית קיפחו לעשרת השבטים איקלע ר"א להתם בעי למקרא החודש הזה לכם²³ אמר החרש הי' לבם²², ועל טמטום פי' רש"י שהוא עטום²⁴ וסתום מלקבל דבר חכ', והוא עד"מ כשסותמין הילוך המים נפסק ההילוך ואח"כ כשבוקע הסתימה אז המים הולך ברעש ותגבורת כמו"כ ע"י שהנה"ב מונע ומעכב מלעשות דבר מצוה ונפ"א טבעו לעלות למעלה וכשבוקע נפ"א את נה"ב פי' למה יהי' מונע ומעכב, אז יכול לבוא לבחי' בכל מאדך. ובעבודה בכל מאודך הו"ע אריכות ההתבוננו' מי לי בשמים²⁵ ועמך לא חפצתי בארץ, פי' שמים וארץ הוא געה"ע וגעה"ת לא חפצתי לא יהי' פנימי' הרצון²⁶, ואפי' עוה"ב לא יחפוץ כי אפי' עולמות עליונים ה"ה עולם לשון העלם²⁷, כי עמך מקור חיים²⁸ פי' מקור חיים הוא מקור התענוגים הוא עמך טפל