תתע

או חסדן או שמדתו להטיב שהוא דוקא לזולתו שיש על מי להתרחם או למי שיתחסד ולמי להיטיב אבל כשאין זולת לא שייך המדה, ואף שאדה"ר הי' לו מדות ומסתמא הי' משפיעה²³ טוב, אך מחמת שהי' נבראים ג"כ שהו"ע זולת אבל אדם שהוא בפני עצמו אינו שייך אצלו מדות אלא כ"א שיש אצלו אפי' דשאים ועשבים שיכול להטיב עמהם שיצמיחו ומשקה אותן אבל כשאין עמו זולת כלל אינו שייך אצלו מדות, והגם שיש לו המדה והרצון של המדה ומרגיש אותה, אך מ"מ ה"ה כאלו אינה, כי מאי נפקא מיני' אם יש לו המדה אם אינה, כי מאחר שאין פעולה מהמדה ה"ה כלא הי', נמצא שמדות הם דוקא לזולתו אבל חכ' הוא לעצמו²² כמו שאנו רואים באדם שיכול להשכיל כמה השכלות בעומק גדול ולא ישפיע לזולתו כלל וכמו שאי' אלפים שנה קדמה תורה לעולם שאעפ"י שלא הי' העולם שהו"ע זולת מ"מ הי' שייך בחי' חו"ב. ומה שאי' ומתלמידי יותר מכולם²⁴, אין הפי' שניתוסף אצלו דבר חדש, אלא שהי' תחילה ג"כ רק שהי' בהעלם במשכיל ואח"כ נמשך אל השכל אבל התחדשות בא דוקא לעצמו בלא זולתו כמו שמצינו ברשב"י אעפ"י שהי' יחיד במערה²⁶ מ"מ ניתוסף אצלו חכ' עד אין שיעור, כי קודם שהי' במערה הי' הוא השואל ור' פינחס ב"י הי' המשיב וכמה הי' משיב לו י"ב פירוקי', ואח"כ ע"י שהי' רשב"י במערה ניתוסף כ"כ חכ' אצלו עד שהי' הוא המשיב וכמה כ"ד פירוקי'²⁵ בכפל, נמצא שמוחין שייכים דוקא לעצמו.

וכן יובן למעלה הנה מדות אינם שייכים אלא לזולת דוקא כמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה²⁷, אימתי שייך רחמים וחסדים שיש עולם דוקא שהו"ע זולת כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה²⁸, כשיש בחי' עולם אז שייך מדות החסד, אף שהי' מדות החסד קודם אך לא הי' רק בהעלם אבל כשנעשה העולם נבנה מדות החסד כדבעי, נמצא שמדות שייכים דוקא לזולתו אבל מוחין הם לעצמן. ומ"מ י"ל שמוחין ג"כ שייך לזולתו רק שאינו הכרחי להיות לזולתו כמו מדות²⁹ שאם לא הזולת אינם המדות מדות, ומוחין יכול להיות לעצמו, מ"מ יכול להיות גם לזולתו כמו שאנו רואים עד"מ אדם שעוסק בדבר הלכה ומבין בעומק השכלה מדבר הלכה יכול להשפיעה³⁰ גם לזולתו והזולת הוא מרגיש השכל, ומאחר שהמקבל הוא מרגיש מוכרח שגם המשפיע השכל, השכל מורגש אצלו, כי אין המשפיע יכול להשפיע דבר שכל אלא א"כ שיבין תחילה. וזהו"ע חכמה ידיעה.