תתסה

בהנפש כל הכוחות והו"ע ע"ד שנת' שיש עקודים שע"ס עקוד בכלי אחד¹⁰⁰ ה"ה ע"ס ומ"מ הם בכלי א' כך ענין מה שאיהו וחכמתו ובו"ד אחד ה"ה א' ממש. והן שנפרש שחיוהי הו"ע אורות ג"כ אין בו שום שינוי כי לכן נק' בש' אור ע"ש שאין בו שום שינוי וע"ד שזיו השמש אינו פועל שום שינוי בהשמש¹⁰¹ איך שמאיר כך ענין אור, ועש"ז נק' בש' אוא"ס כי בא"ס עצמותו ומהותו א"א לדבר כלל רק באוא"ס¹⁰², וגם במקום שנזכר א"ס הכוונה הוא על אוא"ס כי אין בו שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה כי אפי' לאחר שסילק את אורו הגדול אל הצד¹⁰³ ג"כ אין שינוי כי אני הוי' לא שניתי¹⁰⁴ אתה הוא קודם שנברא¹⁰⁵ העולם ואתה הוא לאחר שנברא העולם שאין בו שום שינוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, כי חיוהי אינו אפי' מקור לעולמות. ופי' איהו קאי א"ס¹⁰⁶ עצמו"ה וזהו איהו וחיוהי חד שאיהו מתייחד חיוהי¹⁰⁷.

ועוד נוכל להבין ענין איהו וחיוהי ואיהו וגרמוהי ממה שמצינו בנפש האדם שיש בו ב' לבושין מח' ודיבור והנה דיבור הוא דבר לזולתו דהיינו אדם שיש לו דבר שכל ובכדי שימסור השכל לאחר הוא דוקא ע"י דיבור כי כשיחשוב אפי' כל היום הן בעמידה ובישיבה או בהליכה לא ידע הזולת מה שחושב רק שידע שחשב אבל מה שחשב לא ידע כ"א דוקא ע"י דיבור מפני שדוקא דיבור הוא לזולתו, כי עשי' שלא יעשה הדבר יהי' נחסר אפי' לעצמו אבל דיבור לא יהי' נחסר לו כלל שהוא לזולתו. או יש בענין דיבור דהיינו שיאמר לאחר שישמש לו, הוא ג"כ לזולתו, רק ההפרש הוא שהתם הוא גילוי לזולתו לפעולת זולתו וכאן הוא לפעולת עצמו נמצא שדיבור הוא דוקא לזולתו אבל ענין מחשבה הוא גילוי העלם עצמי'¹⁰⁸ לגבי עצמו כי הנה אנו רואים בעת שאדם עוסק בדבר הלכה והבריק לו ברק המבריק¹⁰⁹ אפשר שעל זה האופן יהי' ניחא, ואם יעבור איזה זמן רב ולא יהרהר בזה, או אם יבוא איש ויבלבל אותו, ממילא ישכח הברק שהבריק לו ולכאורה איך שייך שם שכחה הלא שכחה הוא מאחוריים¹¹⁰, אך מאחר שיש שם שכחה מוכרח לומר שגם במוחין יש אחוריים, וכשם שיש לו ברק המבריק רק שלא מלביש אותו באותיו' המח'