תתיט

כ"א בחי' חסד דמה היינו החסד מצד הביטל, והמקובלים שקראו אותו גדולה היינו בחי' הגדולה שבא"ס אבל בעולם אינו שייך גדולה דכולא קמי' כ"ח, הגם שאנו מוצאים גדולה בעולמות ג"כ (בפ"א עולם התהו) אך שם ההשפעה הוא מצד הגדולה והוא ההיפך מבחי' חסד דאברהם בחי' חסד דמ"ה וכמו מי שהקב"ה משפיע לו בריבוי הרי נותן לזולתו וכמו פירורים מסעודה גדולה (של מלכים) הוא יותר מעשירות של אדם פשוט, ובחי' השפעה זו הוא מה שנפל בבחי' שבירה ונפילה, לכן ויוציאנו ה' אלקינו משם¹²⁵ היינו או"א שהלבישו לזרועות דא"א¹²⁶ דכשנמשך באו"א הי' יצי"מ, וזהו לעולם יהא אדם רך כקנה שיתנהג ע"פ מדת דתקון מה הוא רחום¹²⁷ אף אתה רחום וענין רחום הוא התכללות דחו"ג¹²⁸ וע"י ההתכללות נמשך מבחי' אנת הוא שלימותא דכולהו והוא בחי' תיקון, דבתהו לא הי' התכללות¹²⁹, ואל יהא קשה כארז שהו"ע מדות דתהו השפעה מצד הגדולה וזהו רק בדרך שבירה. וזהו לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשריים וצ"ל למה לא לכל נחלתו, והלא באמת כמה א"א לפניו, אך הענין הוא דמצד א"ס אינו שייך דקדוק זה, אך מ"מ צריכים להיות כלי לקבל גילוי זה וזהו מי שמשים עצמו כשריים בחי' חותם שוקע עי"ז נמשך בחי' חותם בולט.

וזהו"ע ך"ו הודו שא' דוד, וצ"ל למה דוד דוקא, והענין דהנה דוד הי' בבחי' ביטל וכמ"ש לא גבה לבי ולא רמו עיני¹³⁰ לא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני אם לא שויתי ודוממתי¹³¹, שהי' בבחי' דומם, ופעם א' ע"ע, כי עני ואביון אני¹³², וגם א' ע"ע ואנכי תולעת ולא איש¹³³, שהוא מהנבראים הרומשים ע"פ הארץ ועיקר המשל מהרמשה שבעת שהי' לומד תורה הי' מעדן עצמו כתולעת¹³⁴, לכן אמר ך"ו כי לעולם חסדו, שאפי' עתה בהעולם יומשך בחי' חסד שבלי גבול, וזהו ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתך¹³⁵, דאורייתא מחכ' נפקת ויש שם הגבלה וצמצומים, וכדי שיהי' פתיחה בתורה היינו שיומשך בחי' ורב חסד בתורה, זהו ע"י ונפשי כעפר