תשסד

היום⁵⁹, והקב"ה יודע עתיו ורגעיו⁶⁰ א"צ להוסיף מחול על הקדש ואפשר לצמצם, ואחר השבת כתי' ויברך אלקי' את יום השביעי ויקדש אותו⁶¹ ברכו וקדשו, כמו עד"מ אומן שעשה כלי ה"ה מקבל תענוג ממנו אימתי הוא מקבל התענוג לאחר שכל הכחות נחו מיגיעם, דבעת עשי' המלאכה אינו שייך תענוג שהרי חסר עדיין ולאחר שנגמר המלאכה ג"כ אינו שייך תענוג מפני שכל הכחות הם יגעים כמו שמקבל תענוג בכלי העין כשרואה שהציור הוא ציור יפה, ותיכף אחר עשיית המלאכה הרי כלי העין עיף ויגע מהעשי' ואינו שייך שיקבל בה תענוג כ"א לאחר שנחה מיגיעתה, וכן כשלומד איזה שכל ומטרד⁶² המוח הרבה והוא מקבל תענוג מהלימוד אימתי הוא מקבל התענוג דוקא לאחר שנח המוח מהיגיעה, דבעת שהוא עיף ויגע עדיין לא יקבל תענוג כלל. וכמו"כ יובן למעלה הגם דלא בעמל וביגיעה ברא הקב"ה את עולמו כ"א במא' וברוח פיו וא"כ אינו שייך שביתה ג"כ, אבל מ"מ דיבור של הקב"ה חשיב מעשה והשביתה הוא החזרת המוחין למקורן ושרשן ואח"כ נמשך תענוג. אך תענוג למעלה אינו כמו תענוג למטה שמתחילה הי' חסר מהתענוג ואח"כ נמשך עונג, אבל למעלה כלום חסר דאנת הוא שלימותא דכולה⁶³, אלא הפי' הוא שנמשך עונג למטה, וזהו ברכו וקדשו, ברכו הו"ע הברכה דתוספתא של הקב"ה מרובה על העיקר⁶⁴, וקדשו הוא שאפי' מה שקדוש ומובדל מגדר העולמות יומשך בעולם. והנה כמו עד"מ אדם כשדיבר איזה שכל אפי' כשפסק לדבר מ"מ השכל עולה במח' בעצמו בל"א עס טר„כט זעך „ליין, וכשלא יבלבלנו אדם יחשוב הפרטים ג"כ, וכשיבלבלנו אדם יחשוב רק כלל הדברים אבל לא יופסק לגמרי, כמו"כ יובן למעלה אפי' דבשבת נסתלקו הכחות לא נסתלקו רק מדיבור אבל לא ממח' לכן בשבת העולם מקבל ממח'⁶⁵ ובאמת בשבת עליות העולמות⁶⁶.

והנה כמשנת"ל בשבת כן יובן בעבודה בנפש האדם, דהנה הנשמה היא חלק אלוקה ממעל⁶⁷ ולכאו' צ"ל הלא חלק הוא א' ממאה או מאלף או מריבוי ומה שייך זה בשם הוי' שהוא הי' הוה ויהי'⁶⁸, והענין דהנה עצם הניצוץ קטן ניצוץ אלקי