תשמ

בד"ה ואהבת¹² מבואר שנשמת אדם הוא הנה"ב והוא אד"ם א' דם¹³ והנר ה' מהפך הנשמת אדם וצ"ע ע') ונק' נר ונת"ל (ה' ד"ה לכל תכלה¹⁴ ע') דעיקר נר שייך על האש והנה טבע האש לעלות למעלה¹⁵ כ"א כשיש דבר הנאחז ואף גם זאת הוא עולה למעלה תמיד, וכשיש אבוקה הנר נמשך אחר האבוקה, וכמו"כ יש לו בטבעו התקשרות ודביקות לאלקות ומצ"ע תיכף כשירד לגוף הי' עולה למעלה רק הגוף והנה"ב אוחזים אותו דבע"כ אתה חי¹⁶.

והנה כמש"נ במשל הנ"ל דכשסוכרין המים ואין בהם כח לבקוע הסתימה הם מתפשטים על גדותיהם כמו"כ יובן כאן דכשהנה"ב מעלים ומסתיר והגוף רוצה בתענוגים גשמים והנה"ב ברצונות זרות, ומ"מ אינו מונע ומעכב בתומ"צ אלא שעושה מצוה ג"כ ולא בקרירות דכשעושה בקרירות ע"ד מצות אנשים מלומדה¹⁷ ה"ז כאלו עושה¹⁸ דה"ה אינו יודע שעושה, אלא שיעשה המצוה כדבעי ויודע שעושה מצוה, וגם מקיים למוד תורה כפי חיובו אם הוא בעל עסק פ"א שחרית ופ"א ערבית¹⁹ ואם הוא יושב אהל והגית בו יומם ולילה²⁰, ואינו מונע ומעכב לו כלל (בל"א²¹ עס א יז רע כט בייד ע ז„כין) ה"ז שאין הנה"ב גס כל כך, דמי שהנה"ב שלו גס מאד אינו מניח אותו לעשות מצוה כלל, אבל אם אינו מונע אותו מלעשות מצוה ה"ז הוראה שאין הנה"ב גס כ"כ לכן ע"י ריבוי לימוד התורה בשקידה מתפשטים כחות הנה"א. וכמו הנהר שמתפשטי' על גדדותיהם²² מצד הסכירה. ויש ע"ז עוד משל כמו מים שאין סוכרין אותם כלל רק מפני שנתוסף ריבוי מים וכמו בעת הפשרת שלגים הם שוטפים על הגדות, וכאן שניהם צדקו יחדיו דהנה"ב הוא מעלים ומסתיר שירצה ברצונות זרות כו' ומ"מ אינו מונע ומעכב כ"כ שלא יניח לעשות מצוה לכן ע"י עסק התורה יבוא לבחי' ובכל נפשך. וצ"ל מאחר שאמר בכל לבבך מהו ובכל נפשך, אך הנה עיקר האהבה שייך בלב דהלב אוהב אבל הרגל אינו כלי לאהבה, וכן הקרבים וכח הזן והעיכול אינם כלים לאהבה. ומ"מ אנו כשאדם²³ הוא טרוד מאד שהוא במוח ה"ז פועל הילוך בהרגלים שיכול להלוך מה שבלא טרדה לא הי' יכול להלוך כ"כ, א"כ הרי הרגלים נעשים כלים להרצון, וכמו"כ כשרוצה לעשות מצוה הוא רץ במרוצה ולא שהוא רוצה לרוץ רק ממילא ומאליו הוא רץ הרי הרגלים נעשים כלים