תשלא

ועוי"ל דכדי שיהי' בחי' חכים דבחכ' ידיעא הי' צ"ל קודם בחי' חכים ולא בחכ' ידיעה²¹. וביאור הענין, דהנה שם חכ' מורה על דבר שאפשר להתגלות לזולתו, דמה שנת' במ"א ההפרש בין מוחין למדות²², דמדות הם שייכים לזולת כמו רחמן חסדן שייך לומר כשיש על מי להתרחם ועל מי להתחסד, וכמו מי שהוא טוב שייך דוקא כשיש עם מי להטיב אבל בלא זולתו אינו יודעים כלל שהוא טוב, דאדה"ר אף שהי' יחידי, מ"מ הי' עוד נבראים שהוא הבין יותר מהם אפי' קודם החטא מכ"ש לאחר החטא והטיב עמהם, וכן אדם שהוא בין אילנות ודשאים הוא מטיב עמהם להשפיע להם חיות, אבל מי שהוא יחידי לגמרי אינו שייך המדה כלל, הרי שפעולת המדות פועלים כ"כ עד שעצם המדה כמו שאינו כלל דאין לו למי להשפיע רק שיש בכוחו להיטיב שרוצה להיטיב ה"ז בכח ולא בפועל (ה' ואנו רואין מי שהוא גדול ביער שלא בין אנשים, אין לו מדות אנשים כלל והוא במדותיו כמו בהמה ממש וגרוע מהם, ומי שגדול²³ בין אנשים פראים עזי נפש רוצחי נפש ר"ל גם הוא בכל מדותיו כהם ממש, ולפיכך מי שגדולו בין אנשים בעלי מדות טובים גמ"ח מטיבים עם זולתם, גם הוא קונה לו בנפשו מדות טובות אלו, הרי שהזולת פועל שינוי בהמדה שיהופך מן הקצה אל הקצה כמו עד"מ מי שהי' זמן רב ביער וקנה בנפשו מדות בהמיות כנ"ל ואח"כ כשבא במקום שיש אנשים בעלי מדות טובים והוא עמהם זמן מה, עושה שינוי בנפשו שיהופך המדה מרע לטוב לגמרי וכן להיפך, הרי שהזולת עושה שינוי בעצם המדות להמיר אותם מרע לטוב, וסבות הדבר הוא ההשפעה באיזה אופן שהוא משפיע אותם וכמובן כו', משא"כ המוחין שאינם שייכים לעולם כלל, שאף שיושב ביער מ"מ יכול להשכלות²⁴ נוראות בדבר שמעמיק דעתו בו, וחכמי המחקר והפלוסופי' עיקר ישיבתם הי' ביערות ובין ההרים הגדולים²⁵ מקום שאין רגלי בנ"א מצוים שם והשכילו שם השכלות גדולות. ואדרבה נהפוך הוא מי שמעמיק דעתו באיזה דבר שכל עמוק, הזולת לו למנגד ומבלבל לו עד שא"י להעמיק דעתו כ"כ הרי שהשכל אינו שייך להזולת כלל אבל המדות הם שייכים לזולת דוקא וכנ"ל כו' ע').

וכמו"כ למעלה כתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה²⁶, רחמים וחסדים הם שייכי' לעולם דוקא כשיש על מי להתרחם אז שייך להקרא רחום וכן חסד כתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה²⁷ כשהי' צריך להיות עולמות אז נבנה בנין החסד בציור דקודם שנבה"ע הי' בכח, אבל כשנבנה העולם נעשה בבנין וציור והיינו