תשכו

הנה הוא וחכ' ובינתו ודעתו א'⁸⁹ ומאחר שהוא אחד אינו שייך לומר נפרד, אף שא' הוא וחכ' והם מדרי' חלוקים חכ' ובינתו ודעתו ובדעת גופא יש ג"כ מדרי' ידיעת השלילה⁹⁰, וכמ"ש והאדם ידע⁹¹ שהוא השפעה עצמיות ה"ז כמו כחות הנפש שהם מחולקי' ובעצם הנפש אינו שייך לחלוק כחות אלו ומ"מ כלולים בו כל הכחות והוא בחי' עקודים שהע"ס עקודים בכלי א'⁹² הרי עשר ומ"מ הם בכלי אחד, וא"כ א"ז נפרד, וכן לפי' הע"ח ואגה"ק שהם האורות הנה שם אור לא נשתנה כמו שקודם הצמצום הי' אוא"ס ממלא מקום החלל כמו"כ לאחר הצמצום מה שנמשך המשכת הקו הוא אוא"ס (תו"א לקו"ת ביאור שוש אשיש)⁹³ דמה שאומרים א"ס אין הכוונה על א"ס עצומ"ה דשם אינו שייך לדבר כלל כ"א הכוונה על או"ר א"ס ומה שנק' או"ר הוא להורות שאינו פועל שינוי בהמאור⁹⁴ ולכן אני ה' לא שניתי⁹⁵ שלא יש שום שנוי בין קודם הבריאה לאחר הבריאה אתה הוא קודם שנברה"ע⁹⁶ ואתה הוא לאחר שנברה"ע דכללות השתל' הוא רק משם והארה בעלמא שאינו נוגע לעצמיות וכמו בעצם השמש אינו פועל שום שינוי באם מאיר לארץ ולדרים עלי' וא"ל כו' לכן נק' אור, אבל שם אור לא נשתנה, וזהו נק' חיוהי.

וביאור הענין הנה מחו"ד שניהם מלבושי הנפש, אך דיבור הוא רק לצורך זולתו דלגבי עצמו א"צ לדיבור כלל דיכול לחשוב וכמה שיחשוב לא יודע האחר מה הוא מחשב רק יודע שהוא מחשב, אבל דיבור א"צ לצורך עצמו (מעשה צריך האדם לצורך עצמו) רק כשצריך לומר שכל לזולתו אומר לו בדיבור וכן כשצריך שישמש לו זולתו אך הכל לצורך זולתו, רק הנ"מ לזולתו לצורך עצמו כמו שישמש או לזולתו לצורך זולתו, אבל הכל לזולתו, משא"כ ענין המח' הוא גלוי העלם העצמי לגבי עצמו דכשלומד איזה דבר הלכה ונופל לו ברק המבריק⁹⁷ עדיין אין לו בו שום השגה רק כשמחשב באותיות המח' מביא אותו לידי השגה והבנה, ותיכף כשנפל לו הברק המבריק אם יבלבלנו א' ולא יחשוב בזה תיכף הרי נשכח הברק המבריק