תקסו

הם רק בני עלי' שמועטי' המה אפי' בדורות הראשונים, לכן צ"ל תחילה התבוננות במ"ש מה רבו, ומה גדלו, עד שתתפעל הנפש להיות בבחי' תשוקה עכ"פ כו'.

ואמנם לא די בבחי' התבוננות הנ"ל לבד כ"א שכאו"א מישראל צריך לקיים כמ"ש שאו מרום עיניכם⁴⁶ וראו מי ברא אלה שלא די בבחי' ההתבוננות הנ"ל שבכלל שמיעה יחשב כ"א צריך לבוא ולהגיע לבחי' ראי', וכמ"ש וראו מי ברא אלה, והנה בחי' ראי' זו הוא בחי' ראיית השכל וזהו שארז"ל הסתכל בשלשה דברי'⁴⁷ ואי⁴⁸ אתה בא כו', פי' הסתכל הוא הראי' בעין השכל שאדם חכם רואה את הנולד⁴⁹ בעין שכלו, שע"י ראי' זו מתקרב הדבר מה שעדיין לא בא לידי פועל בגילוי כלל, כ"א כאשר רואה בעין שכלו שכן יהי' נדמה לו כאילו כבר בא עליו בפועל ומתפחד אם רע הוא ושמח אם טוב הוא, שבחי' ראי' והכרה זו הוא מבחי' החכמה דוקא שלמעלה מהשגת הבינה, וקרוב לראיית העין <61>

ּ גשמי, וע"ז אמרו איזהו חכם הרואה ובחי' ראי' זו יש גם בבחי' יחו"ת ג"כ, ולכן גם הנשמות דבי"ע יכולים לבוא לבחי' וראו מי ברא אלה כו', שבחי' ראי' כזו מתייחס לבחי' חכמה דוקא קודם שבא לידי השגת הבינה, ולכן כאשר פועל בעצמו שיהי' בבחי' וראו מי ברא אלה, היינו לא בבחי' השגה בלבד שיתבונן וישיג איך שמבחי' מי נמשך להיות ברא אלה, כ"א שיהי' ראיית השכל כאילו רואה ממש בעין הגשמי כו', וע"י בחי' ראי' זו בא יבוא לבחי' אהבה בתענוגים שלמעלה מאה"ר ואה"ע, ושרשם⁵⁰ מש'⁵¹ ע"ב שלמעלה מש' מ"ה וש' ס"ג⁵².

ויובן ד"ז ממה שארז"ל אינו דומה שמיעה לראי'⁵³, ולכאו' א"מ כלל שמאחר ששמע הדבר ומאמין שכן הוא מה מתחדש אצלו כשרואה אח"כ הדבר ההוא כו' מאחר שכבר שמע הכל בפרטיות מהאיש המספר לו ומבאר לו הדבר איך שהוא ממש, שהרי בהכרח לומר שע"י ראייתו שרואה אינו מתחדש אצלו בעצם מהות הדבר איזהו פרט חדש שלא סיפר לו המספר, שא"כ אינו דומה שמיעה לשמיעה ג"כ שהרי כשיבוא אחר ויספר לו בטוב יותר בשלימות הפרטי' יובן יותר, אלא מ"ש רז"ל שאינו דומה שמיעה לראי' היינו שע"י הראי' שרואה לא מצא בדבר ההוא שום תוס'