תקלא

מ"ע⁴⁶⁴ בפ"ע כו', אך הנה פי' וענין מה ששבת הוא אותיות תשב שהו"ע החזרת המוחין למקורם ושרשם כו', והענין הוא דכתי' ששת ימים עשה⁴⁶⁵ וגו', פי' ששת ימים שהששת ימים עצמן ירדו ונשפלו בבחי' העשייה ולכן לא נא' בששת ימים כ"א ששת ימים מטעם הנ"ל, ועד"מ אדם העושה איזה מלאכה הנה בשעת מעשה המלאכה ידיו הם העושים את המלאכה, והמוחין הם טרודים לעיין בעיון השכלי איכות ומהות המלאכה⁴⁶⁶ בכמותה ואיכותה וכן כל האברים הנצרכים למלאכה זו עד"מ העין לראות מה שעושה, והאוזן לשמוע בכ"ד הצריכים שמיעת האוזן במלאכה דקה כמו ששומעים הילוך המ"ש⁴⁶⁷ וכדומה בכל הדברים שאופן א' מנהיג חבירו כו', וא"כ בעת עשיית דבר המלאכה כל כחות הנ"ל הם טרודי' בהמלאכה ההיא שענין בחי' הטרדא הוא ההשפלה ממקומם להיות מושפלים בהדבר שעושה כו', וכל מלאכה שצריכה עיון א"א בשעת מעשה לחשוב בשכל אחר בשעת מעשה וכן א"א להביט בעינו⁴⁶⁸ בד"א ולשמוע דבר אחר כו', אבל לאחר שכבר גמר מלאכתו עולה שכלו ומדותיו שהם הכוסף והתאוה להדבר שעושה כו' למקורם ושרשן, וכשהוכשר בעיניו מלאכתו שעשה אז מתענג ממנה כשרואה בעין הגשמי