תנז

לגבי חכמה רק שנק' בשם חלק עשירי כמו כסף וזהב ונחושת שנק' נחושת חלק א' מזהב כאשר מונחים ביחד כך דיבור נק' חלק עשירי אבל באמת אינו בערך לגבי חכמה כמו נחושת לגבי זהב, ובאמת אפי' הדיבור של הרב אינו מבין התלמיד כמו שהוא כי הוא מלביש את הדיבור באותיות אחרים ומשנה הדיבור והראיי' שהוא אומר אח"כ זאת הי' כוונתו (בל"א דאס ה ט ער גימיינט) ממילא מובן שמקודם לא יבין כוונת הרב ובאמת גם אחר כך אינו מבין כמו שהוא, ולבד שלא קאים אינש אדעתי' דרבי'⁴² עד ארבעין שנין זהו אדעתי' דרבי' באמת אפי' דיבור של הרב ג"כ אינו מבין כמו שהוא והראיי' שהוא מדייק אח"כ מפני מה אמר זה מקודם וזה אח"כ מסתמא יש בזה כוונה ומסתמא צ"ל⁴³ מפני מה זאת א"כ מובן שאפי' הדיבור אינו מבין כמו שהוא, כך יובן מה שנמשך מחכמה לבינה זהו רק הארה, והארה ג"כ אינו מושג כמו שעצם החכמה שנק' אין בדרך תמצא⁴³ שאינו משתנה כך אפי' הארת החכמה שנמשך בהשגה והבנה הארה ג"כ אינו מושג, הגם שברק המבריק⁴³ נמשך בהשגה והבנה אך זהו רק שברק המבריק מעורר השגה והבנה ומה שמושג ע"י השגה זהו כאשר נשתנה הברק המבריק ונמשך בהשגה והבנה, ומ"מ נשאר עצם הברק אינו מושג כמו שאין מהווה מציאת היש שאין עומד תמיד שמחי' בחי' יש ואם לאו הי' אין ואפס⁴⁴ מהיש מ"מ אינו מושג האין שהיש אינו משיג האין, כך ברק המבריק אפי' כאשר נמשך בהשגה נשאר עצם הברק שאינו מושג כמו שעצם החכמה אינו נשתנה כך הארה שנמשך בהשגה אינו מושג, ע"כ נק' בשם נקודה.

וכן אפי' יסוד אבא שנמשך מכתר נק' ג"כ נקודה שנמשך רק הארה כמ"ש בזוהר⁴⁵ ע"פ (ישעי' כ"ה) אודה שמך כי עשיתי פלא⁴⁶ שיש ב' נקודות נקודה עילאה ונקודה תתאה שמה שנמשך מחכמה בבינה זהו נקודה תתאה וכן מה שנמשך יסוד אבא מכתר זהו ג"כ רק הארה נק' נקודה אך זהו נקודה עילאה, וכן הוא ג"כ בא"א שמה שנמשך מח"ס באצי' זהו רק נקודה וכן ח"ס מכתר דא"א זהו ג"כ נקודה כו' א"כ יובן שמה ששבת נק' קדש מלה בגרמה ששבת הוא עליי' עולמות⁴⁷ למעלה מעלה, ששרש תיבת שבת הוא מל' שביתה והוא כמשל האדם שעוסק במלאכתו בכתיבת אותיות וכדומה אז יורדים ומתפשטים כחות נפשו ונתצמצם בעסק דבר מעשה ההוא, וכאשר שובת ממלאכתו אז חוזרים כחותי' למקורם ושרשם שנפשט כחות נפשו מהירידה ועולה למקורם ושרשם, כך יובן למעלה כתי' ששת ימים עשה ה'⁴⁸ את השמים כי בששת ימים נמשך עד"מ מבחי' הבל הלב להיות בחי' פרטי