תמח

לשרש ומקור התהוותם וה"ז עלי' גדולה להם שהרי הם נבראו מדיבורו ית' שהדיבור נראה כמו שנפרד שהגם שאינו נפרד ממש שהרי יכול לקשר ולחבר הזולת והאיך יהי' הדיבור בעצמו בבחי' נפרד וא"כ אפי' באדם אינו נפרד לגמרי ומכ"ש למעלה הנה אין שייך כלל לומר נפרד כי אין לך דבר שחוץ ממנו, מ"מ הרי אנו רואים באדם שלגבי עצמו אינו נצרך לו כלל הדבור כ"א שהוא אינו רק כח הגילוי לגבי הזולת דכאשר נצרך לגלות לאדם איזה השכלה או שארי דברים הוא מגלה לו ע"י הדבור כי מהמחשבה לא ידע הזולת גם אם יחשוב כל היום, משא"כ המחשבה הוא לבוש המתאחד עם הנפש שהוא גילוי ההעלם העצמי לגבי עצמו ולכן נראה הדיבור כמו שנפרד. ועד"ז יובן למעלה שדיברה תורה כלשון בני אדם²⁸ שנראה כמו שנפרד ג"כ ולכן מתהווה מדיבורו ית' נבראים נפרדים וכמ"ש ומשם יפרד כו' שהגם שבאמת גם הנבראים אינם נפרדים לגמרי אלא נראים נפרדים כמו שהדבור אינו רק נראה כמו שנפרד מ"מ ה"ה נראה כמו שנפרד וע"י עבודתם הם ממשיכים הארה מא"ס הקדוש ומובדל לשרש ההתהוותם וה"ז עלי' גדולה ולזה הוא ענין עבודתם.

ועפ"ז יובן ג"כ ענין עליית הנשמה דהגם דשרש הנשמות הם ממחשבה עליונה כמארז"ל ישראל עלו במחשבה²⁹ מ"מ הרי הוא רק לבוש אלא שהוא לבוש הפנימי והלבוש הרי פושטין ולובשין אותו ואין זה עצם אבל ע"י ירידתה בגוף עי"ז מתעלית לא"ס דקדש עליון ונכללות בעצמות דקודש שהוא לאשתאבא בגופא דמלכא³⁰ וה"ז עלי' גדולה מלבוש לעצם. אך ע"י מה מתעלית הנשמה הוא ע"י העבודה דתורה ומצות כי תומ"צ נתלבשו בדברים הגשמי' ציצית מצמר הגשמי תפילין מקלף הגשמי ד' מיני' שבלולב בצמחים גשמי' מצה וכמ"כ³¹ כל המצות, והנה שרש הגשמי' הוא מעולם התהו שקדם לתיקון³¹ אלא שנפל בשבה"כ וע"י שהאדם מקיים המצוה עי"ז מעלה הניצוצות לשרשם הקדומה, והוא כי המצוה נותנת כח לאדם שעי"ז יהי' אתכפי' בגוף ונה"ב כי הנה"ב הוא מלא רצונות ותאוות המעלימים ומסתירים והגוף הוא חומר גס ועב ובמ"א נת' שהוא ממשכא דחויא³², וע"י המצוה נעשה אתכפייא ואז יהי' קיום המצות כדבעי למהוי ועי"ז יהי' בירורי הניצוצות ויתעלו לשרשם, ועי"ז מתעלית הנה"א ג"כ לשרשו, ולכן ארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש³³ כדרך שאומרים לפני הקב"ה כי שם צדיק הוא ע"ש