תכח

דמ"ה דאצי' שמברר ב"ן דאצי' כי על האדם כתי' נעשה אדם בצלמנו כדמותינו⁸⁷ שהו"ע יחו"ת ויחו"ע שהוא ד"ע ודעת תחתון ובאדם גופא יש ג' בחי' כהנים לוים וישראלים, וכהנים הוא מדריגה הגבוה שבהג' מד' ואכילתו הוא ג"כ רצון העליון שציוה ית' שיהי' כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ואדם הוא אדמה לעליון⁸⁸ שפי' עליון הוא מה שלמעלה מהשכל וגם אדם בגימט' מ"ה שמ"ה הוא בלתי מהות⁸⁹ לגמרי, ולכן ע"י אכילת כהנים עי"ז נעשה הבירור עליון שבאצי' מה שמ"ה מברר ב"ן דאצי'. ועד"ז יובן מה שמיכאל כה"ר⁹⁰ חסד⁹¹ עליון מקריב נשמותיהן של ישראל הוא שע"י בירור הנה"ב עי"ז יתעלה נפש האדם להתייחד בבחי' חיוהי ביחוד ממש. ולפ"ז אפשר לומר פי' הפסוק אדם ובהמה תושיע הוי'⁹² היינו ע"י בירור הנה"ב עי"ז מתעלים גם הנשמות דזרע בהמה להכלל בבחי' אדם מ"ה דאצי' ועי"ז תושיע הוי' שנמשך שע"ה נהורין⁹³ עילאין. והנה רז"ל אמרו בני אדם שהם ערומים בדעת כאדם ומשימים את עצמם כבהמה⁹⁴, ואפ"ל ג"כ עד"ז שע"י בירור הנה"ב הם ערומים כאדם ועי"ז באים לביטול דבהמה שהוא למעלה מטעם ודעת⁹⁵ והוא מדריגת אדם דלעילא.

ועפ"ז יובן הפסוק והנה טוב מאד⁹⁶ וארז"ל טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר⁹⁷, דהנה היצה"ר הוא תכלית הטוב אלא שהוא גנוז בלבושים רבים, כי כוונת היצה"ר שלא יתפתה האדם אחריו וכמשל בן המלך עם הזונה⁹⁸ שרצון המלך שלא ישמע הבן להזונה וגם רצון הזונה היא שלא יתפתה אחרי' כי עי"ז היא מתעלית במעלה העליונה, אבל מי שמתפתה אחריו, לבד שאינו משלים רצון המלך אלא שגם רצון היצה"ר ג"כ אינו משלים, אלא שהוא צריך לפתות בכל מיני הסתות ופתויים בכל מיני דרכים שאפשר, וע"י שהאדם כובש את יצרו עי"ז מתגלה מדריגת מאד, והענין כי טוב הוא הגבלה כמו למשל שאומרים על אדם שהוא טוב ה"ז הגבלה כי זה