תכג

מצטרך תמיד אל החומר. והנה עשי' הוא מרוחק לגמרי כי מחשבה ודיבור ה"ה לבושים קרובים עדיין אבל מעשה הרי הוא מרוחק לגמרי כי הנה אנו רואים שכאשר האדם עושה איזה מלאכה הרי בעת עשיית המלאכה הרי המלאכה צ"ל מחובר אל האדם אז אבל אחר עשיית הכלי ה"ה נפרד לגמרי מהאדם העושה. ועד"ז הוא עולם העשי', ולכן כתי' אף עשיתיו, אף הפסיק הענין³⁸, וכאשר ירדה הנשמה ע"י התלבשותה בבי"ע אח"כ נתלבשה בגוף האדם וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים³⁹ בכדי לברר הנה"ב, אבל קודם התלבשותה בבי"ע כאשר היתה עומדת באצי' היתה בבחי' טהורה שפי' טהור אינו מציאת דבר מה כ"א שהוא מנוקה מכל דבר והוא ע"ד שלילה שאין בו שום דבר, וכידועה ההפרש בין טמא לטהור שטמא הוא שנתלבש בלבושים טמאים ושורה עליו אור מקיף דטומאה, אבל הטהור הוא מנוקה לגמרי מכל אלו הלבושים וכמו גוון לבן שהוא גוון עצמי⁴¹ שאין בו דבר נוסף כי הדבר הצבועה⁴⁰ הרי הצבע הוא דבר נוסף אבל בגוון לבן הוא גוון עצמי, או כמו בגד לבן שנתלבן מכל הכתמים, וכמו"כ הו"ע הנשמה בהיותה עומדת באצי'.

אך הנה מ"מ צ"ל שהנשמה כמו שהיתה באצי' ה"ה היתה איזה מציאות דבר מה וה"ז קצת נפרד אך אינו דבר נבדל לגמרי כמו בריאה, שהרי אין שייך לומר שם טהור כ"א על איזה מציאות דבר מה דאל"כ על מי יחול שם טהרה וכמו למשל שאומרים על אדם שהוא טהור מכל דבר הרי נופל השם טהור על המציאות, כמו"כ הנשמה הגם שהיתה בחי' טהורה מ"מ ה"ה איזה דבר מה, ובאמת ה"ה מוכרח לומר כן דהרי כתי' חי הוי' אשר עמדתי לפניו⁴² ופי' עמידה למעלה הוא אהוי"ר וכמ"ש במלאכים ויעמידם לעד לעולם⁴³ שהו"ע עמידתם באהוי"ר וכמש"כ⁴⁴ נשמות שעמידתם הוא באהוי"ר, והנה ש' אהבה לא שייך כ"א לזולתו כי אין שייך לומר שיהי' לאדם אהבה לעצמו והרי ע"כ האהבה הוא לזולת וכמו"כ יראה, וא"כ הרי הנשמה הי' מציאות קצת איזה מהות שעמדה באהוי"ר, וא"א לומר דמ"ש עמדתי קאי על הנשמה כמו שעמדה בגעה"ת וגעה"ע שהוא בבריאה ויצי'⁴⁵, שהרי גם נשמות