תכב

הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד במקומי ושומר משמרתי ונת' הפי' במ"א שהחליף לגמרי את מדת החסד³¹ עד שהוא הי' פועל כל פעולת מדת החסד, והאיך הוא הרי אברהם הי' למטה בגוף הגשמי', אלא ע"כ שהי' למטה ג"כ דבוק וקשור לאלקות כמו הנשמה בשרשה, ואף שכתי' אברהם אברהם ופסיק טעמא בגווייהו ונת' הפי' בתו"א³² שאברהם כמו שירד למטה אינו דומה כמו אברהם בשרשו, היינו מחמת ירידת הנשמה להתלבש בגוף ונה"ב אבל ע"י עבודה שלו נעשה למטה בגוף כמו למעלה בשרשו³³, וזהו כללות העבודה דנשמות דאצי' שהגם שע"י הירידה נעשה פסיק טעמא הם עושים בעבודתם שלא יהי' פסיק טעמא, אך זהו דוקא נשמות דאצי', אבל נשמות דבי"ע לא כן עבודתם כמ"ש במ"א, אבל מ"מ שרשם של כל הנשמות הם מאצי' ושם היתה בבחי' טהורה, ובכדי שתתלבשה בגוף ונה"ב בכדי שיהי' בירור דנה"ב שזהו עיקר הכוונה, הוצרכה להתלבש בתחילה בעולם הבריאה בכדי שיוכל להקרא עליה בש' גשם הבריאה כי שם בריאה מורה ע"ש היותו דבר נבדל בעצמו נבדל משרשו, אך הבריאה היא גבוה למעלה במעלתה ממעלת היצירה כי בריאה הוא הנברא ראשון ממקורו ושרשו.

והענין דהנה אנו אומרים יוצר אור ובורא חושך³⁴, ולכאורה הלא בריאה שהיא הגבה למעלה הי' צריך להיות להקרות בשם אור. אך הנה פי' חושך אינו חושך בעצם כי אדרבה שמה הוא ריבוי אור אלא כמו עד"מ החשך הגשמי' א"א לראות בו כלום וע"י אור יכולים לראות וה"ז מציאות מהות, ועד"ז הוא עולם הבריאה מחמת ריבוי אור שבו ה"ה העלם עד שנעלם מעין כל חי וע"ד מארז"ל ע"פ במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי³⁵, ולכאורה הלא תלמוד בבלי ה"ה עיקר המפרש ומבאר כל התורה שבו וע"י הוא עיקר הבירור ולמה נק' בש' חושך. אלא שנק' בש' חשך ע"ש שגנוז בו מאד האור וא"א לבוא על האור שבו כ"א ע"י בירור שהם הקושיות שבגמרא ורמינהו או שארי קושיות ותירוצים ועי"ז מתגלה האור, וא"כ הרי אדרבה עש"ז נק' חשך ע"ש שגנוז בו מאד הריבוי אור, ועד"ז הוא עולם הבריאה, אבל עולם היצי' אין בו כ"א רק מיעוט אור עד שהוא בגדר השגה ולכן נק' בש' אור, ודרך כלל בריאה ויצירה הוא כמו חומר³⁷ וצורה³⁶ שהחומר אפשר להיות בלתי צורה והצורה א"א להיות בלתי חומר כי ציור הצורה ה"ה בהחומר, וא"כ הצורה הוא