תכ

שרשו הוא מאצי' כי במל' דעשי' מלובש חכ' דעשי' אשר בו מלובש מל' דיצי' וחכ' דיצי' עד חכ' דאצי' שבו השראות אוא"ס וא"כ הרי כל נשמה שרשה מאצי' ומפני זה נק' חלק הוי' כמ"ש כי חלק הוי' עמו¹² ולמה צריכים לההקרבה של מיכאל, וא"א לומר שנק' בש' חלק עש"ז שנבדלת מהעצם דהלא כתי' חלק הוי' עמו וה"ה נקראת גם אחר ירידתה למטה בש' חלק הוי' ה"ה חלק מהעצם וה"ה ג"כ עצם¹³ שה"ה חלק מכל העצם.

אך הענין דהנה אנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה אתה בראת¹⁴ יצרת נפחת וצ"ל האיך שייך לומר טהורה קודם שבראת דהלא ידוע שענין הבריאה הוא בריאה יש מאין שהוא התחדשת לגמרי וכמ"ש אם בריאה יברא¹⁵ ופרש"י אם נברא מכבר מוטב ואם לא יברא עכשיו מחדש, והגם שהקשו כל המפרשים¹⁶ דהא אין כל חדש תחת השמש¹⁷ הרי תרצו ע"ז תירוצים הרבה, דאם נפרש שפי' בריאה אינו התחדשות וא"כ ה"ז השתל' עילה ועלול¹⁸ הלא הי' גם הכופרים בבריאת העולם מודים שהרי הם אינם מאמינים רק בהתחדשות העולם בבריאה חדשה, אבל בהשתל' הרי הם מודים ואם הי' בריאת עולם ע"י השתל' ה"ה¹⁹ גם הם מודים, אלא ע"כ שהוא התחדשות לגמרי. ועוד דא"א כלל לומר שבריאת עולם הוא ע"י השתל' כי ענין השתל' עו"ע הוא שהעלול הי' תחילה בהעלם בהעילה, ועד"מ שכל ומדות¹⁹ שענין המדה הוא רצון לאיזה דבר ובכדי שיהי' מדות הגלויים הוא ע"י שמבין היטב בשכלו האיך שנצרך להיות לו רצון לאותו הדבר ונעשה הטי' בשכלו לאותו הדבר, וה"ז מדות שבשכל ומזה נעשה אח"כ בלב מדה ממש מדות שבלב, וא"כ הגורם למדה שבלב הוא השכל שיש בו מדה שבשכל וא"כ מדות שבלב אינו התחדשות גמור כ"א בתחילה הי' בהעלם בשכל מדות שבשכל, ואח"כ יצאו לידי גילוי להיות מדה שבלב, וכמו"כ מחשבה ודיבור²⁰. וזהו ענין השתל' דפי' השתל' הוא מלשון שלשלת²¹ שטבעת א' אחוז בחבירו והרי מחצה העליון של טבעת התחתון מלובש במחצה התחתון של העליון עד שנעשה שלשלת ארוכה, וא"כ אם נאמר שבריאת עולמות הי' ע"י השתל' הרי נצטרך לומר שעוה"ז הגשמי' כמו שהוא הי' תחילה בהעלם בשרשו