שנח

וביאור הענין דהנה כתי' ויבן ה' אלקים את הצלע¹⁴ ואי' בגמ' ובמד' ויבן ל' בינה ואי' בגמ' בינה יתירה ניתנה באשה¹⁵ יותר מבאיש, וצ"ל מהו הבינה יתירה שבאשה וגם צ"ל למה ניתנה בינה יתירה באשה מבאיש. והענין דהנה ג' דברים נק' אשה אשר בהם ניתנה בינה יתירה כו', דיבור נק' אשה וקול נק' איש¹⁶, דאיש ואשה הוא משל משפיע ומקבל שהקול הוא משפיע בדיבור והדיבור מקבל מהקול דענין הדיבור הוא אותיות והשמעת האותיות הוא ע"י הקול הרי הדיבור מקבל מהקול ומהבל הלב, יראה נק' אשה¹⁷ וכמ"ש אשה יראת ד' היא תתהלל¹⁸, תושבע"פ נק' אשה¹⁹ וכמ"ש לזאת יקרא אשה²⁰ כי מאיש לוקחה זאת, זאת הוא תושבע"פ ותושב"כ נק' זה²¹, וז"ש וזאת התורה אשר שם משה²² הוא התושבע"פ אשר קבל משה מסיני, (וצ"ע משארז"ל יבוא זה ויקבל זאת²³ ). וצ"ל תחילה מה שדיבור נק' אשה ובינה יתירה ניתנה באשה כו', דהנה אנו רואין דיש כח בדיבור דאפי' כשיושב לעצמו²⁴ ניתוסף אצלו משא"כ במח', רק שענין הדיבור הוא לזולתו אבל לעצמו מספיק המח'. אבל מ"מ כשידבר בפ"ע איזה השכלה עי"ז יתוסף אצלו מה שבמח' אפי' אם יחשב כמה לא יתוסף אצלו כלום וגם לא הי' זה בשכלו כלל, והדיבור מוליד השכל והוא מפני דדיבור שרשו מקדמות השכל²⁵ ר"ל קדם לשכל רק שנשפל ונעשה לבוש לשכל וידוע דהלבוש למעלה מהדבר הלובש²⁶ כמו"כ האותיות מאחר שהם לבושי' מוכרח לומר שהם למעלה מההשכלה לכן יש בכחם להוליד שכל. וזהו שארז"ל הרבה קבלתי מרבותי ומתלמידי יותר מכולם²⁷, ר"ל מרבותיו והוא מפני הדיבור שע"י ניתוסף דבר שלא הי' תחילה בשכלו, ולכן עיקר מצות לימוד התורה הוא בדיבור וכמ"ש ודברת בם²⁸ והוא שע"י הדיבור מתחדש דבר חדש בתורה, וכל אחד לפי ערכו מחדש איזה דבר חדש, והוא ע"י הדיבור. ולכן אנו רואין כשאחד מתבונן בשכלו באיזה התבוננות וצריך לילד מזה איזהו מדה, מ"מ ההתפעלות אינו כ"כ, רק כשאומר אותיות התפלה בקול רם, והו"ע שמיעת הדבור ולכן ארז"ל השמע לאזנך מה שאתה מוצא מפיך²⁹ שישמע