שמז

שהם נראים ונגלים בחכ' אבל שרש האותיות הם מבחי' עדן מקדם²⁶ שהוא בחי' כתר, ולכן כל דבר שבא לידי השגה בע' לשון הוא בא באותיות דשרש האותיות הם מבחי' קדמות השכל²⁷, ונק' קדמות השכ"ל²⁸ מפני שאח"כ מתגלה השכל ע"י, ותי' קדמות השכל פי' קדם לשכל, אבל לא שהאותיות מהותן שכל, אלא שהם מלבישים את השכל ולכן כמה פוסקים שאומרים שכל א' ובאותיות שונים, והיינו מפני שהם לבוש, זה מלביש בלבוש זה כו', אך שרשם למעלה מהשכל.

והנה אי' בזהר²⁹ ע"פ לכן ישכב עמי³⁰ בלילה ההוא³¹, ישכב הוא יש כב, יש הוא השגה והבנה וכמ"ש להנחיל אוהבי יש³², כד³³ ההוא נקודה עילאה והוא בחי' חכ' יסו"א שמשם נמשך צורת האותיות, וזהו ישכב שהכ"ב אותיות מגלים התענוג העליון, והנה נת"ל³⁴ דבג"ע יש ב' מדרי' אור ההשכלה דיו"ד, וכמו עשה פי' פעל בל"א גיטאן, יעשה פי' יפעול בל"א ער וועט טאן, ושינוי הפי' מפני שנתוסף בו אות יו"ד, והתענוג העליון שהוא עצם אות יו"ד, וצ"ל איך שייך שהכ"ב³⁵ יגלו עצם העונג העליון שהוא עצם האות יו"ד. ונת"ל שהמגלה צ"ל גבוה במדריגה מהדבר המתגלה, ואיך שייך שאותיות יגלו אותו. אך באמת יש ע"ז כמה תירוצים (בפ"א³⁶ : וית"ל אי"ה), ובקצרה י"ל דהנה התענוג הוא גילוי האותיות, דמה שייך לומר שהאותיות הם תענוג, אלא שהם מגלים תענוג, וידוע דכל גילוי א"א להיות כמו שהוא בעצם וכמו כשא' משפיע שכל לזולתו א"ז רק בחי' אחרונה³⁷ והוא הארה לבד ועצם האותיות הם למעלה מההארה זו לכן ביכולתם לגלות, ועפ"ז יובן ענין קרי"ס דכתי' אז ישיר כו' דהנה כתי' למען יזמרך כבוד ולא ידום נהו"ת קארי תדיר לנהו"ע ולא שכיך והוא מפני שה' אלקי לעולם אודך ע"י שיר ושבחה דנשמות.

והענין דהנה כל שנת"ל דשרש האותיות הם בקדמות השכל ה"ז באצי' דהנה ראשית אצי' הוא מחכ' עד מל' וכתר [שהוא קוש"י³⁸ ] ג"כ בכלל אצי' יחשב, אך שרש האותיות הוא מהרשימה³⁹, וע"י העלאות האותיות ממשיכים הקו